מבט אחד ואני יודעת
אך לא, לא אשאל.
מילים שרק אני שומעת,
סיוטים מהעבר.
מבחוץ הכל זוהר, אבל בפנים נותץ הלב,
האם הגיע לי בכלל להינצל?
מפלצות רודפות אותי בלילות, מקיפות אותי בשנתי,
אך האם אינן הן מחזירות לי מבט מתוך המים? בדמותי?
חזות קשה ואכזרית כמו הלילה,
אבל בפנים לב של חלומות.
הוצאת אותי מהכאב, השבת לחיים,
אבל שנינו עדיין חיים בין הצללים.
וכבר טעיתי בעבר,
לא אפול שוב?
ומה אם עוד פעם,
יותר לא אשוב?
וכשאסתכל בעינך אדע,
לא, לא תשפוט,
כי גם אתה רדוף עוד בלילות,
אך בימים תישיר מבט אל עיני הרטובות.
מאהבים בכל פינה,
בגידה בחשכה,
וכל החיוכים –
רק העמדת פנים?
אויבים כבר לא עוד,
אבל הייתכן יותר?
מבט אחד ואני יודעת,
אך לא, לא אעז.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
