פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 4 שנים ו-3 חודשים התאפקתי עד עכשיו. אבל הנה. סיפור קצר שלי. אחד הראשונים. לא לפחד אם הוא קצת מוזר. זה היה תרגיל בהתחלה :) johndoe

  6.2.2021
  האיש והזרוע
  
  בעולם שבו גרים אנשים עם זרועות ארוכות מאד. קם משה יום אחד והרגיש שלא בטוב. היום קמתי וכאבה לי הזרוע. חשבתי שאולי היא תיפול מרוב כאב. הרופא אמר שזה כלום וחבש לי פלסטר ענקי ונתן אקמול. אמר. "עד מחר יעבור. טבול את הזרוע באמבטיית מים עם קרח. תזהר שלא תקפא ותוציא אחרי חצי שעה. מחר תהיה כמו חדש".לא ידעתי מה לעשות אחרי האמבטיה. היד נהייתה כחולה מרוב כאב וכמעט נשרה לי על השטיח. "תגיד משה אתה בטוח שלא ניקח אותך לבית החולים". שאלה אשתי זהבה. אבל לא רציתי. שם יש רק מזרקי ענק שדוחפים עד שהם יוצאים מהכתף. וחובשים לך את הזרוע בכל כך הרבה תכריכים עד שאתה מדדה במסדרונות בלילה כמו זומבי. "לא רוצה ללכת לשום כלום של בית חולים עניתי. אני בסדר הנה תראי". נופפתי בידי ואצבע נפלה על השטיח. הרמתי אותה מהר לפני שאשתי תראה אבל היא הבחינה. "נו משה מה אתה אומר בית חולים או שתצטרך לוותר על הזרוע". אז הלכנו לבית החולים וישר לחדר מיון. כאשר הגענו למיון הייתה אנדרלמוסיה נוראית. אדם קטוע זרוע בכיסא גלגלים, הסתובב בכניסה של הלובי צועק לכל עבר. "שודדים. גנבים. תראו מה עשו לי לזרוע. רק ניתוח להסרת שומה אמרו לי. יקח שניונת. לא תרגיש כלום. ותראו אותי עכשיו." זהבה ואני נכנסנו למיון. מנסים בכל כוחנו להתעלם מזעקותיו של האלמוני הזועם מאחורינו. זהבה אמרה לי "אל תדאג משה יטפלו בך טוב פה. מיטב הרופאים נמצאים בבתי חולים ציבוריים. רק לפני שבועיים גיסך בא לפרוצדורה רפואית מאוד מסובכת. עד היום הוא מודה להם שיש לו עכשיו זרוע שלישית. מאד נחמדים פה. באמת." נשענתי על מאפרה שעמדה לצידי. היה נדמה לי שהייתה שם עדיין סיגריה בוערת שמוטה בפנים. רגע אחר כך גיליתי שזאת אצבע ימין שלי. המצב הפך עגום. "רופא צעקתי אני צריך לראות רופא." האחות האיומה נתנה לי מבט של: מלא טופס שב בכיסא הפלסטיק הירוק שממולך ותחכה עד שיקראו לך. כאשר באתי לפצות את פי שוב, היא נתנה בי עוד מבט. התיישבנו וחיכינו. לרגע היה נדמה שמגיע רופא לבדוק את מצבי. מסתבר שרק יצא לעשן סיגריה. הוא נעמד מול המאפרה שלצד הקיר. רגע לאחר מכן פנה לאחות "שוב מישהו השאיר פה אצבע. אני אומר לך המטופלים של היום. שום כבוד ודרך ארץ". שקעתי עמוק בכיסא מרוב בהלה. צבע הזרוע שלי נהפך מסגול לשלל צבעי הקשת. ולא ספרתי אבל היכן שהוא כנראה שנפלה לי עוד אצבע. "משה תראה יש פה בלון מתנפח עם הליום. רוצה. בטוח שישפר את הרגשתך". וזהבה קנתה לי בלון. ושמה לי אותו הישר בזרוע הפגועה."אין מה לדאוג אמרה אתה רואה המצב לא כזה גרוע". ניסתה לנחם אותי בעוד שאצבע נוספת התעופפה לה עם הבלון ומחוץ לחלון הגדול שבכניסה. כבר התבלבלתי בספירה אך נשארה רק אצבע בודדת על כף ידי. אלוהי כמה שהמצב גרוע "אני רוצה הביתה בכיתי" ואז בדיוק בא הרופא לבדוק אותי. "מר גרוסמן". קרא בקול. עניתי לו שזה אנוכי בקול חלוש. "בוא אחרי או שאתה מעדיף בכיסא גלגלים. יותר נוח". האיש הזועק בחוץ עדיין הדהד במוחי. "אני רוצה הביתה. זהבה. הביתה. ועכשיו"."מר גרוסמן אתה זקוק לטיפול רפואי דחוף". אמר "זרוע שמאל שלך נראית על הפנים". "אבל זאת זרוע ימין היא שכואבת" עניתי. הרופא מצמץ. "אחות הכינו את חדר הניתוח. אנו עולים לבצע עקירה. אני צריך צוות מלא הפעם. לא סובל דיחוי. דווחי לכולם שאנו בדרכנו". כמעט התעלפתי מרוב לחץ. אמרתי "לא רוצה ניתוח. אני רוצה הביתה." שעה לאחר מכן ולאחר שעקרו לי את זרוע ימין. ועל שמאל שמו גבס ותחבושות. שכבתי בחדר התאוששות. מסטול ממורפיום וזהבה לצידי. "אתה רואה הכל לטובה. מצאתי את הבלון שלך. ואת האצבע הנודדת. הנה עכשיו יש לך מזכרת". ברגע זה החלטתי שאני מתעלף ואף אחד לא יעצור בעדי. כאשר התעוררתי שעה אחר כך. הרופא עמד ביחד עם זהבה לצד המיטה. מר גרוסמן. מזל טוב. אתה עוד מעט בריא. "מה זה עוד מעט שאלתי". ובלעתי רוק. "אנחנו רק צריכים לקטוע עוד זרוע לא משהו רציני. רק ליתר ביטחון". "זהבה. קחי אותי הביתה אני מתחנן". בכיתי. זהבה עזבה במהירות לקנות עוד בלון בעוד אחות נכנסה עם כיסא גלגלים גדול ומאיים. ניסיתי לאיים עליו בחזרה. זה לא הצליח ולקחו אותי לחדר ניתוח. שוב בחדר התאוששות. מטושטש, בקושי רואה. מסתכל לצד ימין ואז לצד שמאל. חסרו לי שתי זרועות עכשיו וחשבתי להתעלף בשנית אבל בדיוק נכנס הרופא אז התאפקתי. "מר גרוסמן ברכותי. אנחנו מעבירים אותך מחלקה". "מה מחלקה. אני רוצה הביתה". זעקתי. "רק בשביל השגחה". אמר הרופא. "הכל תחת שליטה. אל דאגה". אז העבירו אותי למחלקה גריאטרית ב חדר ארבעים ושלוש. לשמחתי הרבה לא היו שם בלונים. לאחר מספר שעות שבהם אף אחד לא קטע לי כלום התחלתי לחבב את החדר החדש שלי. היו בו חלון גדול ועציץ מפלסטיק בפינה. והמיטה הייתה נוחה. זהבה ישבה לצידי וחייכה. "אתה רואה משה.דואגים לך טוב פה". ואז נכנס הרופא. הסתכלתי לעברו בפחד. "מה עכשיו" שאלתי. "מר גרוסמן" פנה אלי הרופא. "האם הסירו לך את השקדים כאשר היית ילד". שאל בששון הרופא. "לא יודע" עניתי בחשש. "מר גרוסמן. שוב אני מבטיח לך שאתה מקבל את הטיפול הטוב ביותר בכל בית החולים. מיטב אנשינו עוסקים רק בשמירה על בריאותך". אמר. "הסר דאגה מליבך". ישוב על כיסא הגלגלים מיררתי כל הדרך לחדר הניתוח בשלישית. האחות חייכה אלי כאשר הגענו ללובי שוב. "היי יש פה בלונים עם הליום מר גרוסמן. רוצה אחד." "לאאאאאאאאאאאא צרחתי. שום בלון". זהבה דידתה מאחורי. ואז נשברתי.קפצתי מהכיסא ורצתי הישר אל עבר היציאה מחדר המיון. לבוש בחלוק כחול.נעלי בית של בית חולים. רצתי אל עבר הכביש. רק במקרה עבר שם אמבולנס במהירות.מעוצמת המכה עפתי איזה עשר מטר וכמובן שמיד איבדתי הכרה. אחר כך בחדר שלי. קטוע שתי זרועות וכל גופי בגבס. מותש מתרופות וטיפולים.שכבתי על המיטה. זהבה לצידי עם שני הבלונים מוטלים על הרצפה כי כבר לא נותר בהם הליום. בכיתי לעצמי חרישית. ולחשתי "הביתה. בבקשה אני רוצה הביתה".
  
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני 4 שנים ו-2 חודשים כתוב לעילא איז:). חני

    

    חני

    זה כל כל סוריאליסטי, מופרע, מעלה את כל הפחדים שלנו כבני אדם.להיות תלוי וחסר יכולת ויותר מהכל לא לדעת איך לעזור לעצמך.
    מזכיר לי לרגע את הפחד שהייתי שרוייה בו בעת קריאת הספר "על עיוורון". של ז'וזה סאראמאגו.
    כתבת בכישרון רב לסחוף אותי שבי אחר העלילה.
    תודה איז..
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 4 שנים ו-2 חודשים חני יקרה :) johndoe

      תודה! אני ממש מודה מקרב ליבי. לקח לי זמן ואומץ לפרסם. ואני ממש מאושר שהגבת. עשית לי את הסופ"ש.זה טקסט מאד מורכב עבורי בגלל שהתוכן מאד קשוח. אבל הוא מאפיין גם את חיי. שגם הם קשוחים מעט. (כמו כולם כיום). שוב תודה. אני מחייך בזמן שאני כותב לך. כמה כיף לקבל פרגון ותגובה כזו ממך! תודה! :)
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

      • לפני 4 שנים ו-2 חודשים אם כך חני

        

        חני

        מאחלת שכל מה שלא משרת אותך בחיים
        פשוט ילך ממך הלאה.
        כן החיים קשוחים אבל אנחנו לא מהמתיאשים:)
        

        ---

        הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

        כותרת התגובה:
        תוכן התגובה:

        * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
        

        • לפני 4 שנים ו-2 חודשים ממש לא מהמתייאשים :)) johndoe (ל"ת)

          
          

          ---

          הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

          כותרת התגובה:
          תוכן התגובה:

          * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.