פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 251 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 4 שנים ו-2 חודשים למשיח אין שיניים (סיפור קצר) קאמילו
למשיח אין שיניים
(סיפור קצר)
מאת קאמילו אזאגי מנשה
את מני אפשר לראות כל יום מסתובב בשכונה עם עגלת הסופר המצ’וקמקת שלו. הוא בשנות החמישים של חייו וגר באחת הסימטאות של שכונת פלורנטין בדירה קטנה ומוזנחת שירש מהסבתא. ככה הוא מספר לכולם בקולו הצרוד. מני הוא לכל הדעות עוף מוזר ולא רק בגלל המראה החיצוני שלו. הוא תמיד לבוש במין פיג’אמה קרועה וצבעונית שניראת כמו תחפושת מאולתרת של ליצן. אולי כי הוא נוהג לרקוד ולשמח את העוברים ושבים באחת הצמתים הקרובים. אפשר לשמוע את הצחוק המיוחד שלו מרחוק. כמו נעירות של חמור הצחוק שלו. למרות שאוסף בקבוקים לא ראו אותו אף פעם מקבץ נדבות. “אני מקבל קיצבה, אומר, כי אני נכה”. “כשהייתי צעיר נפצעתי קשה בראש”, מסביר. ואז הוא מוריד את כובע הגרב וחושף צלקת גדולה בצורת פרסה על הגולגולת. אבל הדבר הכי בולט אצל מני הוא שאין לו שיניים. כאשר מדברים אתו רואים בקושי כמה שיניים ירקרקות קדימה ועוד כמה בצדדים וזהו. בזמן שהוא אוכל הכל קופץ לו מהפה כמו סיר חם של פופקורן בלי מכסה. לפעמים הוא מדבר עם עצמו ועושה תנועות עם הידיים תוך כדי הליכה ברחוב. גם ניראה כורע ברך ולוחש לאיזה כלב או חתול. או שמצמיד את מצחו לעץ וממלמל משהו בשפת נסתרים. אה, וגם טוען שהוא יודע מה אשר בלבו של כל אדם. לא פלא שיש אנשים שנבהלים ממנו ועוברים לצד השני של הרחוב.
אבל מני הוא נשמה טובה שלא מסוגל לפגוע באף אחד. להפך, תמיד מחייך ודורש בשלומם של האנשים. “שיהיה לך יום טוב”, מאחל למכרים שלו. לעתים קרובות גם אומר דברי חוכמה שאתה לא מצפה לשמוע מאיש כזה. בהחלט תהיות מעוררי מחשבה. אני לא זוכר את כולם אבל הנה כמה דוגמאות. למשל, שמוח האדם משמש כמין אנטנה שקולטת ומשדרת אנרגיות שעלולות לשנות את המציאות שלנו לטובה או לרעה.
או ש”פרו ורבו” זאת מצווה אומללה שלא הייתה צריכה להיכתב בשום ספר דתי. “ככה מדבר מגדל בקר ולא אל רחום. מה?, לא מספיק עם שני ילדים?”, הוא גוער. “איך אפשר להביא סתם מיליוני ילדים לעולם כדי שיסבלו מעוני ומהשפלות?. תראה מה הולך בהודו, במצריים ובברזיל”.
במיוחד הוא אוהב את הפתגם שאומר: “הדבר הכי גרוע ברוע של האנשים הרעים הוא השתיקה של האנשים הטובים”. לכן לדעתו, אף על פי “שהעולם כמנהגו נוהג”, על בני האדם להתנגד לאי צדק באופן פעיל אם כי בתבונה כי הרוע מטבעו דורסני. חייבים להפגין התנגדות כדי להביס את הרשע אפילו במחיר של אבדן הפרנסה או מעצר על ידי המשטרה. כי את העולם אי אפשר לשנות אבל את הסביבה המצומצמת של כל אחד אפשר”.
לפעמים הוא מזכיר לאנשים עד כמה הבן אדם יצור פגיע. אם לא שותים מים ולא אוכלים או שלא מתגוננים מפני מחלות או נגד פגעי מזג האוויר אפשר למות תוך פרק זמן קצר. לא משנה כמה חומות יבנה האדם סביבו כדי להרחיק את הפורענות: בית מפואר, שומרים, תארים, ביטוחים, הרבה כסף והשפעה…זה לא יעזור, גלגל הפורענות תמיד משתולל וכל אחד עלול להיפגע מפיטורים, תאונות ומחלות קשות, טינה בין קרובי משפחה, מעשה רמאות , מגיפה, פיגוע, פשיטת רגל, אסונות טבע ומלחמות. אתה זוכר את המקרה של האישה שחזרה מהעבודה והלכה לתומה על המדרכה?. זה היה בטבריה לפני כמה שנים. עץ אקליפטוס ענק נפל עליה ומחץ אותה למוות”.
מני גם מגלה לאנשים סודות השמורים רק למקובלים: “אני אגלה לך סוד. כל יהודי שעוצם עיניים ואומר בהתכוונות “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד” מגייס באותו רגע את הכוח הנפשי האדיר של כל העם היהודי כדי שיוכל להשיג מטרה נעלה”. כלומר, אם אני הבנתי אותו נכון, “שמע ישראל”… זה מין אלגוריתם מיסטי שבעזרתו, בשפת הקבלה, פורצים את “המחסום” מהעולם הזה אל העולמות העליונים.
פעם אמר לי שהוא לא מבין את האנשים שנוסעים להשתטח על קברי צדיקים כדי לבקש זוגיות או פרנסה טובה. “זאת עבודה זרה. הנוצרים עושים את זה במקום להתפלל ישירות לאלוקים. למדו את זה מהפאגנים. מה לא ברור?. קבר זה מקום של טומאה. רק עצמות רקובות ואפר יש שם. הנשמה של הצדיק נמצאת במימד אחר. בתקופת בית שני הכוהנים היו נמנעים מלבוא במגע כלשהו עם קברים בגלל טומאת המת שהייתה פוסלת אותם מהעבודה בבית המקדש. איך יכול להיות שאנשים מתפללים ליד קבר ומאמינים שהבור הקודר הזה יכול לשמש שער לעולמות העליונים?. חוץ מזה האל הנשגב לא עוסק בשידוכים או בייעוץ פיננסי”.
גם מאוד אוהב להטיף נגד החומרנות וצרכנות היתר שמשעבדת את רוב האנשים. “אנשים אוגרים חפצים יקרים ומיותרים וחושבים שזה נותן משמעות לחיים. כאילו הרכוש שצברת קובע מי אתה. מי צריך בר מיים שעולה כמו מקרר, מגהץ קיטור תעשייתי לבית, פלאפונים באלפי שקלים, מכוניות פאר במחיר של משכנתא, נעליים וביגוד של מותגים, חתונה עם פעלולים במאות אלפי שקלים, אוכל גורמה פלצני, עגלת תינוקות מלכותית ותיק גב יקר לילד?…רק אנשים שרוצים להשוויץ מול העדר. איך כתוב בקהלת?: הכל הבל הבלים ורעות רוח. לצבור רכוש לא עושה אותך בן אדם טוב יותר. כדי להשתחרר מהמטען העודף חייבים לאמץ אורח חיים צנוע ולגלות חמלה כלפי הזולת. זאת הדרך הכי חכמה ואצילית להודות בעובדה שבסוף כולנו נמות. הנה, הוא חייך, אני חי מהקצבה ומהבקבוקים ולא חסר לי כלום”…
מול הדירה שלו יש חצר עם גינה שהוא מטפח במסירות. כיוון שהדירה קטנה הוא תמיד יושב לאכול בחוץ על כיסא ושולחן בלויים שבטח נעזבו ברחוב. כאשר מישהו מהשכונה עובר הוא צועק לעברו: “אחי , מה נשמע?”. “אחותי, שבת שלום”. “נשמה, חג שמח”. עם אלה שעוצרים לרגע לשאול מה שלומו הוא משוחח על מזג האוויר או על איזה צמח יפה בעציץ שבור שהוא מצא זרוק ליד הפח. או על הצבע החדש והצורם שהוא צובע בכפייתיות את דלת ביתו. ואם יש לאנשים קצת זמן מני משתף אותם באיזו הברקה שהייתה לו. למיטב ידיעתי אף קרוב משפחה לא נראה בא לבקר אותו…
פעם שאלתי אותו: מה קורה מני?. מה אתה עושה?. “אתה רואה…אני מחכה”, ענה לי”. למה אתה מחכה?…ואז הוא חשף את מעט השיניים שלו ואמר לי עם חיוך עייף: “אני מחכה לשעת כושר”. שעת כושר למה?…”אני לא יכול לספר לך!”, השיב. ואז הוא הפסיק להשקות את הצמחים וניכנס לדירה בסבר פנים חמורות תוך כדי זה שהוא ממלמל מילים שהזכירו לי את סידור התפילה.
יום אחד ראיתי שאיש לבוש שחורים דפק לו בדלת. מני פתח ונתן לו להיכנס. שמעתי קולות מוזרים שבקעו מבפנים והחלטתי להתקרב. אלה היו קולות של תפילה. מין יבבה שלתדהמתי הפכה לאחר כמה דקות לשירה משמחת מהולה בצחוק. כמו נעירות של חמור הצחוק של מני, זוכרים?. כאשר האיש המזוקן יצא שאלתי אותו אם מני בסדר. “כן, הוא בסדר”, ענה הצדיק. ומי כבודו, אם מותר לי לשאול?. “אני גבריאל”, השיב בשלווה. קרוב משפחה שלו?. “לא, אני רק השליח”…
בפעם הבאה שראיתי את החרדי הזה בסביבה שאלתי אותו: תגיד, אתה חבר של מני?. “כן, ואני גם איש סודו”. איש סודו?. מה הסוד?, שאלתי. אז הוא גילגל את פאותיו הארוכות, התקרב אלי ולחש לי באוזן: “מני הוא המשיח”. נדהמתי וחשבתי לעצמי למה דווקא לי הוא מספר את זה?. מה?. אתה רציני?, השבתי. “כן, בכל דור יש אחד כמוהו שבא לגאול את העולם”. אתה עובד עלי, נכון?. אתה יודע שאם מני יכריז בפומבי שהוא המשיח יאשפזו אותו מיד בבית חולים פסיכיאטרי. חוץ מזה, הוספתי, תראה איך הוא נראה. הבן אדם מוזנח ומדבר עם העצים. חסר לו רק לצלוע כדי להיות דומה לגיבן מנוטרדאם. “דומה למי?”, שאל הדוס. לא משנה, אמרתי לו, בחייך, אתה רוצה להגיד לי שלמשיח אין שיניים?. ולמה הוא לא מתקן כבר את העולם הדפוק הזה?. הרי בשביל זה הוא נשלח לעולם, נכון?. “אתה טועה, הוא בהמתנה כמו כל קודמיו שבאו ולא התגלו. בני האדם חייבים קודם לחזור בתשובה על מנת לעלות את העולם הזה מדרגה מוסרית. רק ככה המשיח יתגלה וינציח את המצב בו הטוב גובר על הרוע. ואז תתקיים הנבואה של הנביא ישעיהו. אני אזכיר לך אותה”:
“וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה. וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה’ רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה’… וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע… וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ…וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה”.
הקשבתי בחוסר סבלנות ואמרתי לו: כל זה טוב ויפה אבל נדמה לי שלמני חסר בורג בראש.
“מה רצית?, צריך להיות קצת משוגע כדי להיות משיח. יש כאלה שנשלחו בעבר ונשרפו או נתלו על ידי המון משולהב”.
אוקיי, נניח שכל זה נכון. מה עם האנושות?. לא הגיע הזמן לעשות משהו?. תסתכל על העולם. אנשים גונבים, מרמים, מענים, נואפים, אונסים, תוקפים, משמידים ורוצחים אחד את השני… שכחתי משהו?.
“נראה לי שזה תיאור מדויק”. תיראה מה הולך בסוריה. שוב השמדת עם על ידי רודן פסיכופאט. ומה לגבי כמיליארד איש שחיים בעוני מחפיר וסובלים מרעב?. איך אפשר להתעלות רוחנית ולחזור בתשובה בעולם כזה?.
“תאמין לי, המצב היה יכול להיות יותר גרוע”.
אתה מדבר ברצינות?.
“כן, עדיין יש צדיקים בסדום. אנשים חדורי חמלה שהנתינה לזולת מניעה אותם. ותתפלא, הם לא מעטים. בזכותם העולם מתקיים”.
אז יש לך תקווה?.
“כן בטח. אם לא הייתה לי תקווה לגאולה לא הייתי בא לכאן כדי לחזק את מני”.
אגב, איפה היכרת את מני?. אל תגיד לי שהוא למד אתך בישיבה?.
החרדי חייך והשיב: “לא, מה פתאום. המשיח לא צריך ללמוד תורה כמונו.
מני היה המפקד שלי בצנחנים”…
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-2 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת טוביה
-
לפני 4 שנים ו-2 חודשים כתוב במקצב נעים, עם הרבה חמלה והומור. נהניתי. איילת השחר (ל"ת)
-
