סרט דני מעולה הזוכה הגדול בטקס פרסי האקדמיה האירופית לקולנוע. בטקס האוסקר שהתקיים לראשונה באופן וירטואלי, קיבל סרטו של תומס וינטרברג בקטגוריית הסרט הזר את פרס הסרט השחקן, התסריט והבמאי הטוב ביותר.
כל הסרט נשען על משחקו הנפלא של מרטין המגולם על ידי מאדס מיקלסן. (ביוני 2012 הוא זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן, על הסרט "ניצוד" גם מאותו במאי. מי של צפה ממליצה בחום).
מרטין הוא מורה להיסטוריה, בן 50 שחוק ומותש. מה שקורה בינו לבין החיים הוא פיהוק אחד גדול. אצלו יום הולך ויום בא. חיים שגרתיים ומשעממים ללא דרמות.
אליו חוברים עוד שלושה מורים המלמדים יחדיו באותו בית ספר בקופנהגן. ניקולאי-מורה לפסיכולוגיה. טומי-מורה לספורט ופיטר מורה למוזיקה.
במפגש חברים במסגרת יום הולדת של ניקולאי נחשף מצבו העגום של מרטין. בד בבד ניקולאי מספר לחברים על תזה של הפסיכיאטר הנורווגי פין סקארדרוד. לדעתו, כולנו נולדים עם "מחסור" של 0.05 אחוזי אלכוהול בדם. אם נשכיל להשלים את החוסר ולשמור על איזון נגיע להרמוניה. לא בטוח...
בשם הדיכאון ומשבר הגיל ארבעתם מחליטים לבצע את הניסוי, והם חולשים על כל סוגי השכרות ויש לזה גם תוצאות: ראש טוב, אובדן שליטה, אלימות ועוד. הכול יחד וכל אחד לחוד משפיעים על חייהם האישיים.
אל תטעו, זה לא סרט שמעודד שתיית אלכוהול, הוא הרבה יותר עמוק ומעורר מחשבה.
הסרט מגולל את משבר אמצע החיים של גברים. מה קורה להם ואיה מאמץ דרוש לגבר לחשוף רגשות. גברים לא בוכים או בוכים בלילה. זוכרים את השיר של אבנר גדסי: "הגברים בוכים בלילה"? ובהשראתה של סימון סה בובאר "אתה לא נולדת גבר, אתה נהיית גבר"...
צריך להבין למה זקוקים לעזרים חיצוניים, כדי להביא שמחה ואושר לחיים. האם הגבר יודע להגיד "קשה לי"???
הסרט מזקק את אופן ההתייחסות של החברה לרגשות של גברים. כשתצפו בסרט שימו לב לילד עם המשקפיים במגרש הכדורגל ואיך טומי המורה לספורט מתייחס אליו.
הסטטיסטיקה מלמדת שהגברים יותר מועדים בסמים ואלכוהול. תחשבו על כך.
מגיל קטן אימא אמרה לבן: "בנים לא בוכים". האם זה נכון להטמיע את המשפט הזה בילד קטן?
תחשבו כמה אנחנו מתרגשים כאשר אנחנו נחשפים לגבר שמזיל דמעה. אצל אישה זה בסדר להזיל דמעות או לחשוף רגשות... למה?
גברים מטבעם חונכו לדכא רגשות. לא לחשוף, לא לדבר – בשלוש מילים: בונקר של רגשות.
המצלמה מתעכבת על הפנים של מרטין, כאשר הוא חושף את רגשותיו בפני חבריו. הוא משתף את חבריו בבדידותו, הריחוק מאשתו שעובדת בלילה ועל הצורך בהערכה ובמגע. שימו לב עד כמה קשה לו לדבר. רק כמה כוסות הכול משתחרר. למה צריך את זה?
זה לא סרט דרמתי גדול אך הוא בהחלט סרט מעורר מחשבה. הוא מחלחל לאט ונשאר אצל הצופה לאורך זמן
לא לחינם לאורך הסרט תשמעו את השיר: WHAT A LIFE
במהלך הצילומים נהרגה אידה בתו בת ה-19 של הבמאי בתאונה דרכים. הסרט מוקדש לה בגלל שהיא ביקשה מאביה, לשכתב מחזה במדינה שבה השוכרה בגיל צעיר היא נורמה.
בשורה התחתונה: נקודת מבט נוספת.
סרט איכותי עם משחק, בימוי ועבודת מצלמה בלתי נשכחים.
טרם הגיע למסך הגדול. שיגיע רוצו לצפות...
שאפו! מגיע לסרט הזה אוסקר!
בסולם לי ניני: ציון 10!
צפייה נעימה
תקציר:
במהלך ארוחה משותפת מבינים ארבעה חברים בני 40 ומשהו, שהחיים שלהם תקועים. כדי לצאת מן האין-מוצא הם מחליטים על ניסוי חברתי משותף: להמשיך את חייהם עם הרבה יותר אלכוהול. בהתחלה הכל הולך להם נהדר – בקריירה, בזוגיות, במשפחה אבל בסופו של דבר לערפול החושים ולהתמכרות יש מחיר.
אורך 117 , דנמרק (2021)
בימוי: תומאס וינטרברג
שחקנים: מאדס מיקלסן, תומס בו לארסן
שפה: דנית, תרגום לעברית
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
