אני לא מסכימה עם הביקורות שקטלו את הסרט הזה.
דרמה אוטוביוגרפית מבוססת על אירועים אמתיים, ועל ספרו של היזם ג'יי די ואנס, שדורג במקום הראשון ברשימת רבי-המכר של הניו-יורק טיימס.
לדעתי, ההשוואה בין הסרט לספר לא מקובלת עלי מהסיבה שמה שאפשר לכתוב, לא תמיד אפשר להעביר לסיפור המצולם. תמיד ליוצרי הסיפור המצולם ו/או הספר הכתוב, יש את החופש לסטות ימינה ושמאלה.
הסרט עוקב אחר משפחה באוהיו בגבעות האפלצ'ים. המקום מאוכלס במשפחות קשיי יום, עובדי כפיים ממעמד סוציו אקונומי נמוך עם לא מעט פשע וסמים.
למרות שג'יי-די ואנס (מגולם על ידי גבריאל באסו), חיי בצל אמו (איימי אדמס) וסבתו הקשוחה (גלן קלוז) הוא הצליח להפוך לעו"ד מצליח.
לדרמה הזו יש קצב והיא מזגזגת בין עבר והווה בפלשבקים.
בעבר: ילדותו עם אחותו ואמו הלא יציבה שחולפת על פני גברים ומקומות עבודה. המצילה היא תמיד הסבתא המחוספסת והקשוחה שאינה מוותרת.
בהווה: כבוגר שעזב את מקום ילדותו, מתגייס לנחתים ולאחר מכן מתקבל ללימודי משפטים. אלא מה, רגע לפני ראיון מכריע שיקבע את גורלו, הוא נדרש על ידי אחותו לינדזי לחזור מיד הביתה.
מה הוא מצא בבית ולמה נקרא לשוב מיד?
ג'יי-די ואנס מגיע מהמעמד הנחות ולא חיי בתוך עולם של נימוסים והליכות. הבמאי מדגיש זאת לצופה באחת הסצנות, כאשר ג'יי די מתקשר לחברתו ההודית מתוך ארוחה יוקרתית בה שהה, כדי להבין למה יש כל כך הרבה סכו"ם ליד הצלחות.
אהבתי את עבודת המצלמה, צילומי הנוף הירוקים, והאיפור של השחקניות הראשיות במיוחד.
הסרט נשען על המשחק של איימי אדמס וגלן קלוז המופלאות.
העלילה צפויה אך עדיין מרתקת ומביאה את החצר האחורית של ארצות הבית לבמה.
בשורה התחתונה: סיפור משפחתי על פני שלושה דורות. מעבר והווה, כישלון והצלחה.
במשפט אחד: כנגד כל הסיכויים.
גם אם לא יקבל אוסקר עדיין שווה צפיה.
לי יניני
קדימון:
https://www.youtube.com/watch?v=0NCGGOAUgDc
תקציר:
סטודנט למשפטים באוניברסיטת ייל חוזר לעיירת ילדותו שבאוהיו בעקבות שיחת טלפון בהולה. הביקור מעורר בו מחשבית על ההיסטוריה המשפחתית ועל עתידו.
שחקנים: איימי אדמס, גלן קלוז, גבריאל באסו
במאי: רון הווארד (נפלאות התבונה, אפולו 13)
117 דקות
מועמד לאוסקר 2021
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
