פורומים » סרטים וסדרות
נוכל לדבר כאן על כל מיני סרטים; סרטים שנעשו על ספרים. סרטי דיסני. סרטים בלתי נשכחים. סרטים שנחקקו בראשנו לעד. סרטים שלימדו אותנו על עצמנו. סרטים שצבטו לנו בלב. סרטים שאכזבו אותנו. סרטים שאנחנו מחכים להם וככה עוד ועוד... סרטים שאנחנו מתכוונים לראות... נוכל גם להמליץ על סרטים אחד לשני! [הפורום של דניאל!]
כתיבת הודעה חדשה בפורום סרטים וסדרות
» נצפה 324 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים סרט: קולות רקע לי יניני
סרט נוסטלגי עטוף בהומור על העלייה מרוסיה ב-1990 בעקבות נפילת מסך הברזל שברקע מלחמת המפרץ.
הסצנה הראשונה של הסרט היא נחיתה של מטוס אל-על בנתב"ג, שנושא אתו את הזוג רעיה וויקטור פרנקל לאן? ישירות לאדמת המולדת.
שניהם בני שישים, מצטלמים על רקע דלת המטוס, נקלטים על ידי נציגת המוסד, מקבלים מתנה והופ "צונחים" לתוך הבועה הישראלית.
הם מתחילים להתגורר בדירה ששכרו מברוך שדובר רוסית, מרימים כוסית וויקטור אומר לרעיה: "מה אפשר להגיד: סוף סוף אנחנו פה בארץ הקודש, פותחים דף חדש שיהיה לנו בהצלחה".
מכאן ואילך מתחיל סיפור הישרדותם של הזוג פרנקל שמשפיע וחורש סדקים בזוגיות.
רעיה וויקטור עסקו באומנות ודובבו סרטים אמריקאים לרוסית. ויקטור אפילו דיבב את דסטין הופמן והוא גאה על כך. שניהם יחד וכל אחד לחוד מנסים לחפש עבודה. רעיה מתקבלת לעבודה לא הולמת את כישוריה (קבלת שיחות ארוטיות), וויקטור נאלץ לצעוד קילומטרים רבים כדי להדביק מודעות בעבור כמה פרוטות.
זהו סרט קטן ולא ארוך על התא המשפחתי בתהליך ההישרדות במדינה במאה הקודמת.
הבעיה המרכזית של ההגירה/עליה הזו היא אובדן המעמד המקצועי. ההגירה הזו הביאה אנשי אקדמיה, רופאים, מהנדסים, רואי חשבון, אנשי תרבות, אומנים וכו. לכל אלה היה קשה להיטמע בתוך התרבות הישראלית - צברית.
המישור הממסדי לא היה ערוך לקבל עליה בסדר גודל כזה ובוודאי שלא לקליטה מקצועית.
החברה הקולטת "אנחנו" לא בדיוק רצינו את העלייה הזו. החרדים לא רצו את העלייה הרוסית כי הם חילונים, החילונים לא רצו אותם בגלל התחרות המקצועית, והערבים לא רצו אותם בגלל האדמות. אף אחד מהמגזרים האלה לא עטף אותם.
אובדן הסטאטוס היה מאוד קשה לעולים אלה. רופאים ומהנדסים מצאו את עצמם מטאטאים רחובות ועוסקים בניקיון בתים. הם היו מוכנים לעשות הכול, כי העבודה עבורם הייתה ערך עליון.
הבמאי והתסריטאי רצו לספר לצופים את סיפור העלייה המורכב, בפרספקטיבה ובמבט נוסטלגי למרות החוויות הטראומטיות שהם חוו והצליחו לשרוד. הסרט מגולל את האפשרויות ומבט אחר לפתיחת דף חדש, ותוך כדי עד כמה האנשים הללו השתנו ויצאו ממנה אחרים ממה שהם היו והשפיעו על החברה הקולטת.
בגדול זה סרט טרגי, אך התסריטאי עטף אותו בהומור עם אירועים דרמטיים.
קולות רקע למעשה זה הקול של הבמאי, שהיה בגיל שש כאשר עלה ארצה, ועכשיו הוא מביא את הקול של הדור שהביא אותו ארצה.
השאלה המרכזית בסרט האם אנו "החברה הקולטת" ערוכים לקבל עולים בסדר גודל כזה?
העלייה הזו הביאה עמה מנהגים ואורחות חיים שהורגלו להם ברוסיה, כמו "נוביגוד". תנסו להיזכר מי חגג את החג הזה לפני המאה הנוכחית. היום מקובל שיוצאי ברית-המועצות נוטלים לעצמם ימי חופשה, וחוגגים את "הנוביגוד" עם עצי אשוח. מי חשב להביא עצי אשוח לביתו לפני 20-30 שנה?
לא תמצאו בסרט הזה אמירה פוליטית, או חברתית, אלא חוויה אנושית של עלייה לארץ, והצופה מוזמן לקחת את הסרט לאן שהוא מוצא לנכון.
בסרט ניכר ההבדל בין נשים לגברים. נשים מסתגלות הרבה יותר טוב לשינויים ותופסות אפילו עמדות כוח, לדוגמא: רעיה מסתגלת מהר מאוד, לעומת ויקטור שלא מוצא את עצמו, משתעמם ומתלהב מהבוילר שנמצא בביתו. אין ספק שהשוני בין גברים לנשים, תורם לא מעט לעלייה בגירושין בעלייה הרוסית.
השחקנים: מריה בלקין וולדימיר פרידמן, משחקים מצוין וניכר שהם חיו את אותה תקופה. קשה להכניס את כל העבר והתלאות שהם חוו בסיפור מצולם של 88 דקות, ולמרות זאת הם עשו זאת נפלא!
בשורה התחתונה: דרמה קומית, קסומה ומפגש של העלייה הרוסית עם התרבות הישראלית המחוספסת.
צפייה נעימה.
לי יניני
תקציר:
ישראל | 2019 | 88 דקות
דובר עברית ורוסית | כתוביות בעברית ובאנגלית
בני זוג מבוגרים שהיו קולות הזהב של הדיבוב הסובייטי, עולים לישראל בשנת 1990 מברה״מ המתפרקת, ומנסים לפתוח פרק חדש במדינה שלא ממש זקוקה להם או לכשרונם הייחודי.
בימוי: יבגני רומן
שחקנים: מריה בלקין, ולדימיר פרידמן, אוולין הגואל
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
