מהכריכה האחורית:
"לעזאזל, אשה"- כותבת סטפאני ביומנה - "למה לא התחלת לפלס לך דרך ולברוח עוד קודם? למה לא נלחמת בדיכוי של משפחתך, הגברים שלך, השבט שלך? אלה שבראש ובראשונה אינם רוצים שנעזוב אותם אומרים פוצי מוצי התינוקת שלי רוצה להיות פילוסופית כשתגדל, אבל הזמנים משתנים, למה שלא ננסה את מזלנו עוד פעם אחת?... חייה של כל אשה הם הסרת כישופיהם של מדכאים שונים בזה אחר זה; מטפלות, מאהבים, בעלים, גורו, הורים, ילדים, מיתוסים של חיים טובים. הרודנים העריצים ביותר עשויים להיות מי שאהבתם אלינו היא הגדולה ביותר. איזו התפכחות מאוחרת היתה לי" - אלה הם חייה של סטפאני, ילידת פריס, שברחה עם אמה לאמריקה במלחמת העולם השנייה ועברה יחד עם בנות דורה את הסערות, הלבטים והמהפכות של שנות ה-50 וה-60 בארה"ב.
הפרק הראשון ב"אוהבים ועריצים", המתאר את אימת האומנת של פרנסין עצמה בילדותה - נכתב בשעת משבר בגיל 33 - "אחרי שבישלתי וחייכתי לקהל אורחים שבילו את סוף השבוע בביתנו, ואשר קיוויתי לא לראותם שוב לעולם". הסיפור פורסם ב"ניו יורקר". "השלמת הספר כולו היתה תהליך ממושך, מורכב ומכאיב", מספרת פרנסין, "שנתאפשר רק לאחר פסיכואנליזה ולאחר שהשלמתי עם מותו של אבי".
בכשרון כתיבה מדהים, ברגישות אינוספית לפרטים, לריחות, לצבעים, לניואנסים של רגש, של הרהור, רוקמת פרנסין דו פלסי גריי יריעת חיים של אישה בת זמננו, אישה המתאמצת ללא הרף למצוא את השילוב הנכון בין האני האנושי והאני הנשיי, בין הראש והגוף, האינטלקט והבשר, השיעבוד האוהב והחופש האמיתי.
"רומן עשיר להפליא, רב עוצמה, חושני, שנון, כל משפט מלא חיים, מפעיל את הדמיון" ויליאם סטיירון (מחבר "בחירתה של סופי").
"באמצעות המספרת מגוללת פרנסין דו-פלסי את עולמה האירוטי והמורכב של האישה תוך כדי ניתוח מעמיק ומרתק" ניוזוויק.
פרנסין דו-פלסי גריי, סופרת מחוננת, אינטלקטואלית, עיתונאית, ציירת, מסאית ומרצה לספרות. ספרה "עולם ללא קץ" גם הוא בהוצאת זמורה, ביתן.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
