ואני רואה אותך מבעד לזכוכית. יפה, מבריקה.
מיד התאהבתי בך. אך מיד זרקת אותי אחורה, לתקופה שאני ואולי עוד המון כמוני,מדחיקים. לא, לא לא, זה לא בגלל גזרתך חלילה. את כולך יופי, ושחרור. אך אויה, צבע הבד, מזכיר לי תקופה שאני בהרבה סיטואציות חווה פלאשבקים.
תקופה שביגרה אותי מהר, תקופה שהשאירה המון צלקות. את מזכירה לי את השבועות החמים של אוגוסט, מלאת אבק, ספוגת זיעה ובכוננות מתמדת.
מזכיר לי צעקות, פקודות, הקשב!
מזכיר לי את שבועות השטח, המסעות.
שניי ק"מ
ארבע
שמונה
עשר
ארבע עשרה
כמעט עשרים או אולי יותר.
לפעמים בלי רחמים.
את מזכירה לי את התקופה שאחרי. את מזכירה לי את ההצלחה ואת הכישלון.
צבע הבד שמחדד לי לפעמים את הקושי מתחילת האזרחות ועד היום, בעיקר את המעסיקים והבוסים או אחראי המשמרת. החרדה מלעשות טעויות כי אחרת יקצצו מזמן הבית. החרדות בלילה, וחלומות חוזרים על הקפצות ושעות לא שעות בלילות.
צבע הבד גם מסמל את אהבתי הרבה למדבר והנגב. צבע הבד מזכיר לי את החיספוס המיוחד שהתקופה ההיא עשתה בי, לטוב ולרע.
אך בכל זאת, היית מושלמת. כי הזכרת לי גם חופש מהו.
השילוב של ירוק הזית ושל גזרתך המפתה.
ובסוף החלטתי כי את שלי, אלבש אותך בגאווה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
