יש הטוענים כי גברים מחפשים נשים דומות לאמא שלהם. הגבר, לפי הטענה הזו, יחלוק במהלך חייו את מיטתו יחד עם מספר נשים, אך זו שבה יתאהב, תהיה גרסה צעירה של אמו.
ציפורי איננה גרסה של אף אמא. לשם כך צריך שתהיה לך אמא.
ציפורי מקנאה פעמים רבות בגברים. חייהם קצרים ומלאי הרפתקאות, כמו חייו של כלב או חתול בית שמבלה את רוב זמנו בחצר, צד חיות קטנות ונהנה בשמש, וכשהוא מת מותיר אחריו ילדים והורים אבלים.
לעתים היא חושבת שאולי הייתה אמורה להיוולד בתור גבר. היא חובבת פעילות גופנית, ומאימוניה הרבים בחדר הכושר בולטים שריריה בעיקר בגב ובבטן, וחזותה נערית. קולה של ציפורי עמוק, כך היה מאז ומתמיד, ולעתים בטלפון יש המתבלבלים וחושבים כי היא בן.
בדידות גברית ובדידות נשית שונות זו מזו. הנשים טובעות בבדידות, כמו פסלי אבן המושלכים לאגם. ואילו הגברים מתפלשים בה כמו חזירים או סוסי יאור. ציפורי זוכרת את שיעורי ההיסטוריה בתיכון. המורה לימדה על מלחמת העולם הראשונה, על הקרבות בשוחות ובתעלות. בספר ההיסטוריה מופיעה תמונה של מספר חיילים בתוך תעלה. הבוץ עוטף אותם כאילו היו פקעות בצל בתוך אדמה. חלקם לבושים במדים וחלקם חצי עירומים. ופני כולם מחויכים, אפילו של החייל עם הגבס על ידו. וציפורי יודעת כי לכל אחד מהם נערה המחכה בבית, וממרחק שנות אור היא יודעת כי הנערות הללו כולן טובעות בבדידותן.
לפני כשנה להקת המחול של ציפורי החליטה לחזק את קשריה עם הקהילה והופיעה בבית אבות בגבעתיים. ציפורי ראתה את הנשים הזקנות, כמעט כל דיירי בית האבות הם נשים, נאנחות וגונחות, מבטי סבתא עגמומיים. שתי קשישות החליפו ביניהן דברים בהונגרית. ציפורי אינה דוברת הונגרית אבל הבינה את הנאמר. כל אישה הייתה מבינה. "פעם גם אנחנו היינו ככה."
והיה שם בבית האבות גבר אחד. קשיש. וכשהבנות סיימו את ההופעה וציפורי עברה בין הקשישים וחייכה אליהם, הוא לפת את ישבנה.
בלהקת המחול עשו מזה סיפור. דרשו התנצלות של מנהל בית האבות, ורצו להפגיש את ציפורי עם פסיכולוגית. אך ציפורי לא ראתה בזה צורך. כי הוא בסך הכול התפלש בבוץ.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
