לפני הסגר עקבתי אחרי כמה סדרות במקביל, סדרות רציניות, כבדות שכל פרק מלווה אותך וגורם לך לחשוב ולהתחפר בתוך תוכך (טוב, הגזמתי).
כשהסגר התחיל, הדלת נסגרה, אימוני הספורט עברו לסלון וספה עם שזלונג הפכה לכל-כך הכרחית
הרגשתי שאני צריכה משהו קליל ומטופש לבהות בו, הרגשתי שהסדרות שלי מעיקות עליי.
נזכרתי שבויאודי שידרו בלי הפסקה המלצות ל"דם אמיתי" אז חשבתי "יאללה הולך, מה כבר יכול להיות... סדרת ערפדים חביבה ונחמדה"
הו הו הו כמה טעיתי! כמה הופתעתי!
אללי כמה נשאבתי והתמכרתי!
אוקיי אוקיי אני מודה ומתוודה יש לי חולשה לכל סדרה של יצורי פלא: ערפדים, אנשי זאב, משני צורה, פיות, דרקונים
וכל מה שקיים אי-שם בעולם בסתר, בצללים.
הדמויות מצוינות, כל אחת קיבלה צבע ועומק, כל אחת תורמת לעלילה בצורה מיוחדת משלה:
ביל- מה יש לומר, המיוסר התורן, אבל לא מיוסר טרחן, מיוסר נעים.
סוקי- נהדרת
אריק- יאמי
טארה- כמה זעם! בהתחלה הייתי צריכה להחליט אם זה זעם מוגזם או שזה בסדר, החלטתי שבסדר
סאם- נראה ניצב חביב אבל בסוף התברר כמדליק ומעורר דמיון
לפאייט- רוצה להיות החבר הכי שלי?
פאמלה- אאוץ'
ג'ינג'ר- לא הפסקתי לצחוק
ג'סיקה- מהממת! איזה התפתחות
ג'ייסון- אח ג'ייסון... נשמה בסופו של דבר.
והיו עוד כל כך הרבה מצויינים בדרך.
יש עונות מופלאות ויש עונות טובות ועונה אחת פשוט מיותרת שהיה אפשר להסתדר בלעדיה אבל מילא, נסלח.
אני הייתי מסיימת בסוף עונה 6, הייתה תחושה של מסיבת סיום, זהו הצלחנו אפשר להמשיך הלאה.
עוד לא ברור לי עם עצמי אם עונה 7 קצת הרסה לי או לא. נכון, היו קצוות לסגור אבל למה ככה?
למה לשבור את הלב ואז לדרוך עליו ולרסק אותו ואז לבוא עם הדייסון ולשאוב הכל כדי שלא יהיה שום סיכוי לחבר את החתיכות?
והסוף...? כל כך סתמי ואקראי, נכון בכתוביות כתוב "כעבור שלוש שנים" אבל אני עדיין על הספה, רק מצמצתי!
יש סדרות שמצליחות להעביר את התחושה שאכן עברו שלוש שנים אבל פה לדעתי לא.
במחברת שלי יש עוד קטע שלם לביקורת אבל ברגע האחרון החלטתי שאפשר לוותר.
אז... האם לצפות? כן כן כן ועוד פעם כן.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
