פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 123 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 5 שנים ו-5 חודשים צלילי החיים דני
חושך...
שקט...
דממה...
ובינות לאפילה, לבדידות ולתהייה – אני ניצבת... מבולבלת... מחפשת... עייפה... שבורה...
והנה מתוך הדממה... נשמעת משיכת מיתר...
והמוזיקה מתחילה...
והיא פורצת אל תוך תוכי כאטום הפורץ מתוך המעטפת שלו... בכוחות עצומים... ביכולות המעלות פחד...
והמוזיקה הזאת נמשכת...
עולה ויורדת...
שקטה וסוערת...
קשה וקלה...
שמחה ועצובה...
והצלילים נעים בתוך תוכי... מכים, חותכים – אך מלטפים ואוהבים...
ולאט לאט העיניים נעצמות...
בליל המחשבות אשר מכריע אותי תחת כובד משקלו, נודם...
אין דבר...
שום דבר...
רק הדים, הדים של צלילים... נעים בגלים מפה לשם... לאט לאט פורצים לכל סדק וחריץ... ממלאים אותם בצבעים... צבעים מגוונים... צבעים רבים... צבעים חמים, צבעים קרים, צבעים אוהבים וצבעים שונאים... וכל הצבעים הללו מתערבבים זה בזה ויוצרים הרמוניה של פלא... הרמוניה שכולה קסם... כישוף...
והכישוף הזה עוטף אותי בזרועותיו... ומתחיל לשאת אותי אל על... כוח הכבידה איננו... והמוזיקה לבדה מחזיקה אותי ותומכת בי... תומכת בי בדרך אל עולם שכולו נשמה... עולם מלא בתדהמה... עולם שהרקיע בו עשוי דמעות... האדמה ספוגה קשיים... האוויר נקי מתככים... הבתים בנויים מרצון... הציפורים מצייצות ללא פחד... הכוכבים מנצנצים באהבה... הנהרות נושאים ספינות של משמעות... והקולות כולם הם קולות המוזיקה... קולות הצלילים אשר יצרו את אותו העולם...
ושם...
על גזע עץ אשר נכרת ע"י הייאוש, אני יושבת...
מאזינה... רק מאזינה... ורוצה להאזין עד שלא אוכל יותר...
את פי אני פוערת בתשוקה עזה לבלוע אל תוך תוכי עוד מן העולם הזה... מן הצלילים... מן היופי המושלם שלא נפגע ע"י אף אדם ואף אחד...
ליבי מזנק בחדווה ובדפיקות קולניות מצטרף והופך לחלק מן המנגינה...
והמסע עובר דרך רבבות של תחושות...
ועל התחושות הללו, מילים לא יספרו... מילים שכל מהותן מוגבלת... מילים שאינן אלא צירוף סימנים היוצר משמעות שיש לה סוף... מילים שברגע אחד אובדות... מילים שנתונות לפרשנות... מילים שהינן כחומר ביד היוצר לעשות בהן כטוב בעיניו... מילים שלא יכולות... שאין בהן כוח... מילים שאינן חלק מאותו עולם שעומקו גדול מכל הבעה...
ובעולם הזה הצלילים הם המילים – כי אז, כשמילים נכשלות, המוזיקה מדברת... צוחקת ובוכה, כועסת ומרוצה, אוהבת ושונאת, מקבלת ודוחה, כואבת ושלווה...
וצלילי הכינורות, הבסים, החצוצרות, הקרנות, החלילים, הבסונים, כלי המיתר, כלי הנשיפה, הקלידים והמתיחה – אין בהם ממש גם כן, הם רק כלים... כלים שכמו משפשפים את מנורת הזהב ומוציאים לחופשי את השדים שימלאו את כל המשאלות...
ואני פוקחת את עיני ורואה את הקולות...
שולחת את ידי וחובקת את היופי הסב סביבי... יופי שכל כולו נשמה... נשמה העשויה מצלילים...
ועל הנשמה הזאת אני מתרפקת...
ללא חשש...
הכינורות שולחים חיצים אל תוך ליבי... והוא מקיז דם... והדם הזה פורץ החוצה והופך לחלק מן היצירה...
הפסנתר מרעיד את רגלי ואני נופלת... והמנגינה מרככת לי את המכה...
קרנות היער מאלצים לדממה לשרור... דממה הרועשת יותר מכל דבר אחר...
וכל שאר הצלילים ממשיכים במלאכתם... ואני איתם... חיה... אבל מתה... נושמת... אך נחנקת... בוכה... אך צוחקת... רוצה... אך מיואשת... שמחה... אך כואבת...
ומשאלה אחת פורצת... יונקת כוח מן הצבעים המתנגנים שסביב...
מוזיקה... אל תפסיקי... המשיכי... המשיכי... הניחי לי להיות חבוקה בין זרועותיך... הניחי לי לטייל בחדווה בין צלילייך... הניחי לי לחיות עולם שכולו עצמה... הניחי לי לחייך חיוך שכולו אמת... הניחי לי להתבונן עוד ועוד בנופים עוצרי הנשימה שיצרת בכוחך... הניחי לי לבכות... הניחי לי להעניק לך עוד דמעות... הניחי לי לאהוב אותך... הניחי לי להתרפק עלייך... הניחי לי לעצום עיני בשלווה...
מוזיקה...
תודה לך...
מוזיקה...
מוזיקה...
אל תעזבי אותי...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 שנים ו-5 חודשים דני חני
-
