אוקטובר 2019
סרט: שנות חיינו היפות
חוות דעת אישית-לי יניני
תשעים דקות של סנטימנטאליות שמחברים את שני השחקנים הראשיים לסרט "גבר ואישה" מ-1966.
אנוק איימה וז'אן-לואי טרינטיניאן מתחברים בסרט הזה אחרי חמישים שנה כשהיא בת 87 והוא בן 89. הסרט הזה מהווה סגירה של טרילוגיה שהחלה ב-1966. אחריו הוצג הסרט "20 שנה אחרי" שלא בדיוק צלח והנוכחי מוסרט חמישים שנה אחרי.
סרט נוסטלגי שנע בין עבר להווה משולב קטעי הומור וסצנות בשחור לבן. את ז'אן-לואי אנחנו פוגשים בדיור מוגן כשהוא מתרגל תרגילי זיכרון בכיתה, ומדקלם שירים בגינה. אחד הדברים שהוא זוכר היטב הוא את אהבתו אן (אנוק אימה). הבן מאתר את אן והיא מגיעה לבקרו בבית הדיור המוגן. מפסגת גילו הוא בטוח שהיא דיירת חדשה...
המצלמה יושבת על פני השחקנים היטב, ובמיוחד על פניו של ז'אן-לואי. זוויות הצילום נותנות תחושה לצופה שהמצלמה חודרת לתוך קפסולות הזיכרון שעוד נותרו במוח. זו אומנות כל הכבוד!
הבן והבת של השחקנים הראשיים הם אותם שחקנים מקוריים שהופיעו בסרט מ-1966. גם אצלם הזמן חרש תלמים.
מאוד אהבתי את צירוף הסצנה על הנסיעה המהירה ברחובות פריז. היא הכניסה מעט אדרנלין לסרט העצוב הזה.
לדעתי זה לא סרט שיתאים לדור העכשווי, אלא אך ורק לדור הבוגר שיש לו כמה ק"מ בחיים.
עם סיום הסרט אל תשכחו להוריד את הכובע בפני שני השחקנים הללו... לא פשוט לזכור טקסטים בגיל כזה.
בשורה התחתונה: אהבה, תשוקה, זיכרונות ואחיזה בחיים.
לי יניני
קישור לטריילר:
https://www.youtube.com/watch?v=xpV7hF-deHM
תקציר מתוך אתר סרט:
הם פגשו אחד בשנייה לפני שנים רבות: גבר ואישה שהרומן בינם הפך לסרט אייקוני שהגדיר מחדש מהי רומנטיקה בקולנוע. ז'אן-לואי, נהג מרוצים לשעבר, הוא כיום קשיש שאיבד את דרכו בתוך נבכי זיכרונותיו. בנו של ז'אן-לואי מחליט לאתר את אן, אהובתו הנושנה של אביו, בניסיון להפגיש אותם מחדש ולהביא לסגירת המעגל של סיפור אהבתם. המפגש המיוחל בין שני הנאהבים, לאחר כל השנים שחלפו מאז פגישתם הקודמת, ממשיך את הרומן מהנקודה שבה הוא נפסק
שחקנים / שחקניות: ז'אן-לואי טרנטיניאן אנוק איימה
במאי/ת קלוד ללוש
הפקה תסריט: קלוד ללוש, ולרי פרין, צילום: רוברט אלזראקי, מוסיקה: פרנסיס לאי, קלוגרו
ז'אנר דרמה רומנטיקה זר
אורך 90 דקות
שפה צרפתית
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
