אני בזה לך - אהוד ברק .
אני מתביישת בזה שהנך הולך -כאילו כלום -כאדם שאינו מכיר בחרפתו.
אני תוהה איך אתה ישן בלילה -ואם לב יש לך או אבנים וכסף .
אני מתביישת במופז שדאג להעביר את האחריות הלאה למען מקומו בממשלה ולא קם אל מול
ההפקר.
אני בזה -לאלוף במיל-יורם יאיר-
הוא אינו ראוי לתואר רב"ט -אם בכלל.
אני מתביישת שברק הפקיר חייל שלא היה סיכון בהצלתו-
אני מתביישת בפחדנותו אל מול אבנים ובקבוקי תבערה והשאיר חייל להפקר-לדמם למוות.
אני מתביישת בהחלטת בג"ץ לא להכיר בהפקרת יוסף מדחת.
אני מצדיעה למשפחה שהחזירה למופז את כל עיטוריה ופנקסי שרותה בצה"ל.
אני בטוחה שלא הם צריכים להחזיר את דרגותיהם-אלה הגורמים המטפלים בהם.
אני בוכה על המדינה לה הפכנו.
אני בוכה שאנשים איבדו צלם אנוש.
אני בוכה -אני בוכה כי לא למדו-
אני בוכה כי אנו כמדינה נרדפת -
אנו מכים באנשינו-אנו החרפה.
אני בוכה כי - אף על פי היינו צריכים להפוך למדינה נאורה.-כשלנו.
אני בוכה על חייל שהפך להפקר.
אני בוכה ובטוחה שההיסטוריה של מדינתנו -בוכה עמי.
"לכל איש יש שם
שנתן לו ה'
ונתנו לו אביו ואמו."
צר לי אך את שמו של יוסף מדחת -לקחו בני אנוש.
בראש מורכן
מיה יהלי.
יותם ראובני /הבלדה על יוסף מדחת
הָיָה זֶה בּיוֹם רִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת
הָרִאשׁוֹן בְּסֶפְּטֶמְבֶּר אַלְפַּיִם,
שֶׁבָּאוּ רַבִּים עֲרָבִים מֻסְלְמִים
מִכְּפָר קָליל שָם קָבְרוּ הֲרוּגִים,
סְבִיב קֶבֶר אָבִינוּ בִּשְׁכֶם.
הָעוֹמְדִים סְבִיב הַקֶּבֶר יִדּוּ אֲבָנִים,
בַּקְבּוּקֵי תַּבְעֵרָה, וְיָרוּ כַּדּוּרִים,
לְסַלֵּק אֶת חֶרְפַּת הַכּוֹבְשִׁים,
אֶת הַקֶּבֶר לִשְׁבֹּר לִרְסִיסִים,
וְלָשׁוּב אָז לִהְיוֹת אֲדוֹנֵי הַשְּׁמָמָה.
וּבַקֶּבֶר תְּרֵיסַר חַיָּלִים שׁוֹמְרִים,
לוּ יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּהֶם.
כַּדּוּר אַךְ עָבַר בֶּחָרָךְ יְרִיָּה
וְיוֹסֵף מַדְחַת נָפַל עַל הָאֲדָמָה
לְיַד מְפַקֵּד הַקֶּבֶר.
מִסָּבִיב חַיָּלֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה,
בְּנֵי נִדָּחִים וְקָרְבְּנוֹת שׁוֹאָה,
בִּקְרַב נַוָּדִים שֶׁשָּׁבוּ לְאֶרֶץ מִשְׁכָּן
מוּל יוֹשְׁבֵי קֶבַע שֶׁלֹּא זָזוּ מִכָּאן,
בְּלֵב אֶרֶץ עָרַב שֶׁהִיא שְׁכֶם.
אָמְרוּ לוֹחֲמִים, מִסְתַּכְּלִים בִּפְלִיאָה
הִנֵּה הַגְּדוּד מְחַכֶּה לִפְקֻדָּה
גְּדוּד צָבָא עִם צִיּוּד הַצָּלָה,
וְיֵשׁ פְּקֻדָּה לְחַכּוֹת לְרֹאשׁ הַתּוֹקְפִים
הִבְטִיחוּ לְרַג`וּבּ 50 אֶלֶף שְׁקָלִים.
הַחוֹבֵשׁ אֶת מַדְחַת חִבֵּר לַמְּכוֹנָה,
מִסָּבִיב עֵינָיו רִסְּסוּ דְּמָמָה
שֶׁטִּפְּסָה עַל הַר גְרִזִים כְּכַלָּה
הִשְׁתַּגְּעָה בְּעֵיבָל מֵרֹב הַקְּלָלָה,
וְיָרְדָה בּוֹכִיָּה בְּדַרְכָּהּ לְהַר דְרוּז.
יֵשׁ דִּי גֵ`יי מֵהוֹלַנְד בְּחֵיפָה הַלַּיְלָה
אָמְרוּ אָז עֵינָיו שֶׁל יוֹסֵף,
וּמוּלָן כְּבַר רָקְדוּ נְעָרוֹת עִם כְּנָפַיִם,
וְחִיּוּךְ פְּלָאִים עַל פְּנֵיהֶן.
הִנֵּה, הֵן בְּצֹמֶת הַמַּמְתַּקִּים.
אָמַר אָז יוֹסֵף בְּעֵינַיִם כַּלּוֹת,
נִשְׁאֲרוּ לִי רַק עוֹד כַּמָּה דַּקּוֹת,
סַפֵּר לִי עַל הַבַּחוּרוֹת,
אֵיךְ שֶׁבִּלִּינוּ עִם הַחֲבֵרִים,
וְכַמָּה שֶׁאָהַבְנוּ אֶת הָרִקּוּדִים.
בָּאָה אֵלָיו אִמָּא אֲדָמָה,
נִדְהֶמֶת עַמְדָּה לְיַד מְכוֹנַת הַנְשָׁמָה,
בְּיָּד שֶׁל נוֹצָה הִיא לִטְּפָה
פֶּנִי בָּנָה הַלּוֹחֵשׁ, עֲדַיִן אַל תּוֹרִידִי
עָלַי אֶת שִׂמְלַת בִּגְדֵּךְ.
אַךְ אָמְרוּ אָז עֵינָיו לַחוֹבֵשׁ,
הָלַךְ עָלַי אֲחִי, לֹא עוֹד אוּכַל
לִרְאוֹת אֶת הַיּוֹם,
לִרְאוֹת אֶת הַיָּם,
יָרֵחַ מָלֵא בָּעֵמֶק הַגָּדוֹל.
לֹא עוֹד אֶנְהַג בִּמְכוֹנִית
בִּכְבִישׁ מָהִיר בָּעֶרֶב,
כְּמִיהָה לֹא תַּעֲבֹר בִּי עוֹד
עִם שִׁיר מוּכּר בָּרַדְיוֹ,
גַּם כַּדּוּרֶגֶל נִגְמָר לְנַצֵּחַ בִּשְׁבִילִי.
לְאִמִּי תַּגִּיד, חָיִיתִי בֵּינְתַיִם
כְּבֵן לָהּ נֶאֱמַן.
וְלַאֲבִי תַּגִּיד, הָיִינוּ שָׂם בַּקֶּבֶר
גְּבָרִים אֶחָד אֶחָד,
אֲבָל לֹא יָכֹלְנוּ נֶגֶד צְבָאֵנוּ שֶׁבָּגָד.
צָעַק הַמְּפַקֵּד בָּרֶשֶׁת הַגְּדוּדִית
תָּבִיאוּ מְסַיַּעַת, תָּבִיאוּ אֱלֹהִים.
עֲזֹב אָמְרוּ עֵינֵי יוֹסֵף, הִנֵּה הַדֶּלֶת
וְעוֹד מְעַט אֲנִי הוֹלֵךְ וְנֶעֱלַם,
שָׁלוֹם לָכֶם אַחִים שֶׁלִּי מִמֶּנִּי מִיּוֹסֵף.
בְּגַדְתֶּם בִּי עוֹד פַּעַם, כְּמוֹ בָּעֵת הַהִיא,
מְכַרְתֶּם אֶת חַיַּי לְרַחֲמֵי אוֹיֵב,
וּבַחֲלוֹם רָאִיתִי אֶת קִצְּכֶם קָרֵב.
וְהִנֵּה מָה רָצִיתִי, לִהְיוֹת לָכֶם כֻּלִּי.
אֵיךְ יֶאֱסֹף הָאֱלֹהִים אֶת חֶרְפַּתְכֶם.
בָּאוּ קְצִינִים, נִלְעָגִים בְּכִרְסָם,
נָתְנוּ פְּקֻדּוֹת, הִזְנִיקוּ מַסּוֹקִים,
חָשְׁבוּ עַל הַפֶּנְסְיָה וְהִרְכִּינוּ רֹאשָׁם,
קָרְאוּ לְרָג`וּבּ בּכֶּסֶף שְׁקַּלִּים
לְהַצִּיל אֶת יוֹסֵף הַהוֹלֵךְ וּמֵת.
הָיוּ לְחָשִׁים, עָפוּ שְׁמוּעוֹת
וְרָקְדוּ עַל קוֹבְעֵי לוֹחֲמִים
כִּי אָמְרוּ הַקְּצִינִים, מֵהֶם גַּם בְּכִירִים,
אִם נִפְרֹץ יֵהָרְגוּ עֲרָבִים רָבִים
וְכָל הָעוֹלָם יִבְעַר עַד הָעֶרֶב.
לֹא תָּמִיד זֶה קָדוֹשׁ לְפַנּוֹת פְּצוּעִים,
אִם נְחַכֶּה כָּאן עַד שֶׁיּוֹסֵף יָמוּת
יְנַצְּלוּ מֵאוֹת, וְאוּלַי אֲלָפִים,
גַּם אֵין לוֹ אַבָּא בַּעַל הַשְׁפָּעָה,
וְאַחַר כָּךְ נָגִיד שֶׁמֵּת בִּגְבוּרָה.
הַחוֹבֵשׁ אֶת דָּמוֹ שֶׁל מָדְחַת נִגֵּב
וְקוֹל יוֹסֵף הַקַּדְמוֹן בְּקֶשֶׁר נִשְׁמַע:
יוֹסֵף אָחִי, אִתִּי בַּקֶּבֶר נִטְמַן,
וְקָבוּר פֹּה אִתָּנוּ גַּם
שְׁלוֹם נַפְשְׁכֶם לְעוֹלָם.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה