בזמן האחרון צפיתי בשני סרטי אקס-מן: X-Men: Dark Phoenix בקולנוע, ובאיכות די ירודה במחשב את X-Men: First Class.
האמת, חבל שזה לא ההפך. האיכות היחידה של הפיניקס האפלה הייתה האיכות של הכיף שלהיות בקולנוע. אבל אני בטוחה שהייתי נהנית מאוד מהאיכות, מהסאונד ומהחוויה של X-Men: First Class בקולנוע. שני הסרטים לא מאוד מוערכים, לפחות לפי מה ששמעתי.
הפיניקס האפלה היה סרט די משעמם. אני לא בדיוק טיפוס של סרטי פיצוצים ואובר-דרמטיות אבל אני חייבת להגיד שדי ציפיתי לזה בהתחשב בשם ובדמויות שהיו בו, ודי התאכזבתי שזה לא קרה. לנבלים בסרט יש רקע מזערי-עד-לא-קיים (שזאת אמנם בעיה די נפוצה בסרטי גיבורי על אבל זה לא הופך את זה למגוחך פחות), הקרב הסופי היה משעמם נורא, ובאופן כללי הדמות של ג'ין גריי די משמימה. התפרצויות הזעם או התפרצויות חוסר השליטה, איך שתקראו לזה, לא היו כל כך דרמטיות כמו שחשבתי שיהיו. איפה הפגנת הכוח המטורפת של הפיניקס? למה החלק האפל בפיניקס האפלה היה כל כך משעמם? כן, היה לי כואב על צ'ארלס ועל הקטע הזה שהיא דרשה ממנו ללכת, אבל הייתי מצפה ממישהו שהפך למרושע להרבה יותר. בכלל לא השתכנעתי שהיה מדובר בפיניקס אפלה: ג'ין גריי סוג של נקלעה למצב שבו היה קל להגיד לה דברים ולה היה קל להסכים איתם. זה שבמקרה מדובר בדמות שאנחנו אמורים לא לאהוב בסרט זה לא בדיוק אופל. אני פשוט לא מבינה למה דמות שכזאת, שכל הקונספט שלה מובנה על כוח יותר-מדי-עוצמתי, העביר סרט כל כך דל.
אני מניחה שמפה יש ספוילרים ל-X-Men: First Class (למרות שהסרט יצא ב-2011 אז למה בדיוק אתם מחכים), אז כמה מילים בלי לפרט העלילה קודם לכן. אהבתי את הסרט בגדול, והייתי ממליצה עליו. זה לא הסרט הכי טוב שראיתי בחיי, אבל הוא באמת סרט טוב שהייתי מוכנה לראות שוב. אחלה דמויות, אחלה שחקנים, אחלה עלילה. גם אם אתם כמוני ואין לכם היכרות מוקדמת עם הפרנצ'ייז, אפשר להעביר שעתיים בכיף על המחשב או בטלוויזיה. זהו זה בגדול.
החלטתי לראות את First Class רק במקרה אחרי שראיתי איזה סצנה מרגשת ביוטיוב שכללה את אריק וצ'ארלס (מגניטו ופרופסור X) והסתבר לי שיש ביניהם איזשהו קשר, סיפור רקע. לא ממש יצא לי לצפות בסרטי האקס-מן למיניהם אז אני לא יודעת אם זה משהו ידוע במיוחד או לא. בכל מקרה מפה לשם הבנתי שהסרט הזה סוג של עוסק בשניהם אז החלטתי לצפות. וזה אחלה סרט, באמת. הדמויות של צ'ארלס ואריק מעניינות, הקונפליקט של מוטנטים ובני אדם מועבר בצורה טובה. הדברים שלא אהבתי בסרט הם לא דברים שהם בעייתיים מבחינת הסרט, אלא יותר דברים שלא הסכמתי איתם מנקודת המבט של הדמויות. זה מובן מאליו שיש הבדלים מהותיים בין אריק וצ'ארלס, ולכן החברות שלהם מעניינת. אריק גדל בשואה; צ'ארלס גדל בבית עשיר. הכוח של אריק גרם לו לסבול; הכוח של צ'ארלס הוא עוצמתי ופועל לטובתו. אריק מנסה להשיג נקמה אישית באובססיביות; צ'ארלס מחפש לעזור לאנשים ולהיות מעורב ב'דברים שהם יותר גדולים ממנו' (מילים שלו). קשה לי למצוא בחינות שבהם הם דומים, אבל בכל זאת התפתחה ביניהם חברות וזה די מקסים. הסוג של פנייה של אריק ל"צד האפל", שחותמת את הסרט, היא התפתחות מובנת מאליה ומעניינת בו זמנית. בכלל המוסריות של אריק תמיד איכשהו נמצאת בתחום האפור. אין לי טענות כנגד ניצול שואה שמנסה לנקום במי שרצח המשפחה שלו, וגם לא בפגיעה שלו באנשים שמוכנים לעזור לנאצים, אבל זה בין השורות שלא מדובר בנקמה אישית גרידא אלא באידיאולוגיה רחבה ודי מעוותת. אפשר להרחיב יותרר ויותר אבל לא אדבר על זה פה. בכל מקרה, אותה הסצנה שצפיתי בה ביוטיוב הייתה הרבה מרגשת גם בפני עצמה ודי קלה להבנה, אבל היא מובנת יותר בהקשר המלא של הסרט.
אני מדברת על סצנת החוף בקובה. כשצ'ארלס מנסה לשכנע את אריק לא לשלוח את הטילים ואז יש העניין של של "They're just following orders". בחירת המילים של צ'ארלס הייתה כל כך מזעזעת, ואני לא דווקא מדברת על זה שהטיעון עצמו הוא פשוט טיעון לא טוב או משכנע, אלא על זה שצ'ארלס מצא דרך להגיד את הדבר הכי גרוע בזמן הכי גרוע. למה, למען השם, שתגיד דבר כזה לניצול שואה, זה נשגב ממני. אני חייבת להניח שדמות חכמה כמו צ'ארלס הבינה מיד שרמת הטמטום של המשפט הזה הייתה אסטרונומית.
לכן גם ההאשמה שלו כלפי אריק על עניין הכדור שפגע בו די הרגיזה אותי. צ'ארלס הוא אחלה דמות, כיף לצפות בו (וכיף לצפות בג'יימס מאקבוי באופן כללי אם אתם שואלים אותי, למרותש הסרטים האחרונים שהוא השתתף בהם לא היו מעולים), אבל חלקים מסוימים באישיות שלו מרגיזים אותי. אני יכולה להבין למה הוא דובק במה שהוא חושב אבל באמת היה קשה לי לראות איך הוא האשם בסיטואציה. ואני יודעת שזה יישמע משעשע כי הוא הקורבן, אבל בגלל שזה נראה שהוא היה די קר רוח, אני מרשה לעצמי להגיד שקצת רגישות לא הייתה מזיקה לו. אני די אמביוולנטית כלפי הרבה דברים בסרט, וזה עושה את הסרט טוב לדעתי.
סה"כ הידידות-קונפליקט בין אריק וצ'ארלס הם מה שבשורה התחתונה עושה את הסרט לנהדר. הנבל לא מעניין מדי מבחינתי כי הוא נאצי, תרתי משמע, (או משתף פעולה או משהו כזה. זה לא ממש ברור) והרצון שלו לעשות מלחמת עולם נוספת נראה לי מוזר. כן, הבנתי שיש לו איזה עניין לא בריא עם גנים ואנושות ומוטנטים וכל הסיפור הזה, זה עדיין נראה לי די מגוחך. זאת רק דעתי בכל מקרה. אבל בהסתכלות על הכל לא באמת ראיתי חסרונות משמעותיים בו. הנקודה שלי היא: צפיתי בהנאה.
האמת, חבל שזה לא ההפך. האיכות היחידה של הפיניקס האפלה הייתה האיכות של הכיף שלהיות בקולנוע. אבל אני בטוחה שהייתי נהנית מאוד מהאיכות, מהסאונד ומהחוויה של X-Men: First Class בקולנוע. שני הסרטים לא מאוד מוערכים, לפחות לפי מה ששמעתי.
הפיניקס האפלה היה סרט די משעמם. אני לא בדיוק טיפוס של סרטי פיצוצים ואובר-דרמטיות אבל אני חייבת להגיד שדי ציפיתי לזה בהתחשב בשם ובדמויות שהיו בו, ודי התאכזבתי שזה לא קרה. לנבלים בסרט יש רקע מזערי-עד-לא-קיים (שזאת אמנם בעיה די נפוצה בסרטי גיבורי על אבל זה לא הופך את זה למגוחך פחות), הקרב הסופי היה משעמם נורא, ובאופן כללי הדמות של ג'ין גריי די משמימה. התפרצויות הזעם או התפרצויות חוסר השליטה, איך שתקראו לזה, לא היו כל כך דרמטיות כמו שחשבתי שיהיו. איפה הפגנת הכוח המטורפת של הפיניקס? למה החלק האפל בפיניקס האפלה היה כל כך משעמם? כן, היה לי כואב על צ'ארלס ועל הקטע הזה שהיא דרשה ממנו ללכת, אבל הייתי מצפה ממישהו שהפך למרושע להרבה יותר. בכלל לא השתכנעתי שהיה מדובר בפיניקס אפלה: ג'ין גריי סוג של נקלעה למצב שבו היה קל להגיד לה דברים ולה היה קל להסכים איתם. זה שבמקרה מדובר בדמות שאנחנו אמורים לא לאהוב בסרט זה לא בדיוק אופל. אני פשוט לא מבינה למה דמות שכזאת, שכל הקונספט שלה מובנה על כוח יותר-מדי-עוצמתי, העביר סרט כל כך דל.
אני מניחה שמפה יש ספוילרים ל-X-Men: First Class (למרות שהסרט יצא ב-2011 אז למה בדיוק אתם מחכים), אז כמה מילים בלי לפרט העלילה קודם לכן. אהבתי את הסרט בגדול, והייתי ממליצה עליו. זה לא הסרט הכי טוב שראיתי בחיי, אבל הוא באמת סרט טוב שהייתי מוכנה לראות שוב. אחלה דמויות, אחלה שחקנים, אחלה עלילה. גם אם אתם כמוני ואין לכם היכרות מוקדמת עם הפרנצ'ייז, אפשר להעביר שעתיים בכיף על המחשב או בטלוויזיה. זהו זה בגדול.
החלטתי לראות את First Class רק במקרה אחרי שראיתי איזה סצנה מרגשת ביוטיוב שכללה את אריק וצ'ארלס (מגניטו ופרופסור X) והסתבר לי שיש ביניהם איזשהו קשר, סיפור רקע. לא ממש יצא לי לצפות בסרטי האקס-מן למיניהם אז אני לא יודעת אם זה משהו ידוע במיוחד או לא. בכל מקרה מפה לשם הבנתי שהסרט הזה סוג של עוסק בשניהם אז החלטתי לצפות. וזה אחלה סרט, באמת. הדמויות של צ'ארלס ואריק מעניינות, הקונפליקט של מוטנטים ובני אדם מועבר בצורה טובה. הדברים שלא אהבתי בסרט הם לא דברים שהם בעייתיים מבחינת הסרט, אלא יותר דברים שלא הסכמתי איתם מנקודת המבט של הדמויות. זה מובן מאליו שיש הבדלים מהותיים בין אריק וצ'ארלס, ולכן החברות שלהם מעניינת. אריק גדל בשואה; צ'ארלס גדל בבית עשיר. הכוח של אריק גרם לו לסבול; הכוח של צ'ארלס הוא עוצמתי ופועל לטובתו. אריק מנסה להשיג נקמה אישית באובססיביות; צ'ארלס מחפש לעזור לאנשים ולהיות מעורב ב'דברים שהם יותר גדולים ממנו' (מילים שלו). קשה לי למצוא בחינות שבהם הם דומים, אבל בכל זאת התפתחה ביניהם חברות וזה די מקסים. הסוג של פנייה של אריק ל"צד האפל", שחותמת את הסרט, היא התפתחות מובנת מאליה ומעניינת בו זמנית. בכלל המוסריות של אריק תמיד איכשהו נמצאת בתחום האפור. אין לי טענות כנגד ניצול שואה שמנסה לנקום במי שרצח המשפחה שלו, וגם לא בפגיעה שלו באנשים שמוכנים לעזור לנאצים, אבל זה בין השורות שלא מדובר בנקמה אישית גרידא אלא באידיאולוגיה רחבה ודי מעוותת. אפשר להרחיב יותרר ויותר אבל לא אדבר על זה פה. בכל מקרה, אותה הסצנה שצפיתי בה ביוטיוב הייתה הרבה מרגשת גם בפני עצמה ודי קלה להבנה, אבל היא מובנת יותר בהקשר המלא של הסרט.
אני מדברת על סצנת החוף בקובה. כשצ'ארלס מנסה לשכנע את אריק לא לשלוח את הטילים ואז יש העניין של של "They're just following orders". בחירת המילים של צ'ארלס הייתה כל כך מזעזעת, ואני לא דווקא מדברת על זה שהטיעון עצמו הוא פשוט טיעון לא טוב או משכנע, אלא על זה שצ'ארלס מצא דרך להגיד את הדבר הכי גרוע בזמן הכי גרוע. למה, למען השם, שתגיד דבר כזה לניצול שואה, זה נשגב ממני. אני חייבת להניח שדמות חכמה כמו צ'ארלס הבינה מיד שרמת הטמטום של המשפט הזה הייתה אסטרונומית.
לכן גם ההאשמה שלו כלפי אריק על עניין הכדור שפגע בו די הרגיזה אותי. צ'ארלס הוא אחלה דמות, כיף לצפות בו (וכיף לצפות בג'יימס מאקבוי באופן כללי אם אתם שואלים אותי, למרותש הסרטים האחרונים שהוא השתתף בהם לא היו מעולים), אבל חלקים מסוימים באישיות שלו מרגיזים אותי. אני יכולה להבין למה הוא דובק במה שהוא חושב אבל באמת היה קשה לי לראות איך הוא האשם בסיטואציה. ואני יודעת שזה יישמע משעשע כי הוא הקורבן, אבל בגלל שזה נראה שהוא היה די קר רוח, אני מרשה לעצמי להגיד שקצת רגישות לא הייתה מזיקה לו. אני די אמביוולנטית כלפי הרבה דברים בסרט, וזה עושה את הסרט טוב לדעתי.
סה"כ הידידות-קונפליקט בין אריק וצ'ארלס הם מה שבשורה התחתונה עושה את הסרט לנהדר. הנבל לא מעניין מדי מבחינתי כי הוא נאצי, תרתי משמע, (או משתף פעולה או משהו כזה. זה לא ממש ברור) והרצון שלו לעשות מלחמת עולם נוספת נראה לי מוזר. כן, הבנתי שיש לו איזה עניין לא בריא עם גנים ואנושות ומוטנטים וכל הסיפור הזה, זה עדיין נראה לי די מגוחך. זאת רק דעתי בכל מקרה. אבל בהסתכלות על הכל לא באמת ראיתי חסרונות משמעותיים בו. הנקודה שלי היא: צפיתי בהנאה.