וְעַכְשָׁו
אַחֲרֵי שֶׁעָבַר זְמַן קָצָר כָּל כָּך,
וְאַתֶּם כְּבָר פָּסִיבִיִּים.
אַתֶּם תִּזְכְּרוּ אֶת הַיּוֹם הַזֶּה.
כֵּן אַתֶּם תִּזְכְּרוּ אוֹתוֹ (זִכָּרוֹן קְצַר מוֹעֵד)
תְּסַמְּנוּ בַּיּוֹמָן. וּתְדַבְּרוּ עַל כָּך בְּיּוֹם שִׂישִׂי
(בְּמַצַּב הַזֶּה שהשמש שׁוֹקָעַת, ונכנסת הַשַּׁבָּת, יֵשׁ יוֹתֵר סַבְלָנוּת)
אֲחוּזֵי חֲשִׁיבָה עַצְמִית מופרזת מוּל הַמָּסָך.
וּכְבָר נֶאֱמַר עַל זה "תֵּדַע כָּל אִם עברייה..."
ולמרות קְרִיאַת הזיכרון. גַּם זֶה בְּסוֹף יִשָּׁכַח.
כְּמוֹ ששכחנו (רַק לצורך הדוגמא) אֶת אֱלִיעֶזֶר קפלן,
וְהַשִּׁכְחָה מָנְעָה מֵאִתָּנוּ עוֹד.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
