מאז שאיבדתי אותך,
מאז שאיבדתי אותך,
אין בליבי אור.
אין בליבי שמחה.
אני מרגישה שאני מהלכת על חבל דק ומתנדנד.
גופי נוקשה, מתקשח. חומה בצורה.
כאשר אני בקרבת אנשים אני עוטה על פניי מסכה מחויכת. צחקנית.
אך כאשר אני לבדי ואני שוטפת פניי ומקלפת אותה והיא מתפוררת בידי
גרגרים-גרגרים
אני מתבוננת במראה והמצב האמיתי נגלה,
רגשותיי האמיתיים מבעבעים מעל פני השטח,
רגשותיי הכלואים מוצאים לעצמם מפלס,
עולים על גדותיהם,
ויבבה קולנית בוקעת מגרוני,
חותכת אותו וסודקת את ישותי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה