פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 6 שנים ו-9 חודשים מוות סקאוט

  

  סקאוט

  המוות עוטף את כולנו.
  מקטון ועד גדול.
  גם אותך, מסתבר, הוא ייקח,
  זה רק עניין של זמן,
  עד שננמק כולנו
  בתוך הקבר,
  והתולעים יכרסמו את בשרנו.
  הבשורה.
  ההלם.
  ולבסוף,
  בלית ברירה,
  השלמה.
  עד המוות הבא.
  
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני 6 שנים ו-9 חודשים שלום סקאוט rea

    

    rea

    שלום סקאוט כן את צודקת בסוף כולם מתים. וכתבת 'עד המוות הבא' וזה מזכיר לי את השיר 'עד העונג הבא' ששרה סולנית להקת המכשפות. עד העונג הבא' אני שכחתי איך קראו לה אבל נדמה לי שענבל פרלומטר? שבאמת שרה מאוד יפה ולפני כמה שנים זה פורסם בתקשורת היא מתה. וכן המוות כולם מפחדים למות אף אחד לא רוצה למות. אבל בסופו של דבר כשאדם נפטר הוא נפטר מכל הסבל פה בחיים הקשים האלה שלפעמים מאבדים אנשים יקרים שנפטרו ובכלל זה לדעתי תלוי באיזה גיל אדם נפטר. עמוס עוז ז"ל נפטר בגיל 79 שזה גיל שכבר זקן. מה שעצוב זה ילדים שמתים אנשים צעירים חיילים וחיילות שלנו שמתים בצבא. אני מקווה לחיות כמה שיותר אבל אי אפשר לדעת כלום. לרגע אדם חי ושנייה וכבר לא. אבל אני חי עכשיו.
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

  • לפני 6 שנים ו-9 חודשים מוות... אינס

    

    אינס

    פעם מזמן כך כתבתי על המוות..
    
    מוות:
    פרידה כואבת שוחקת ממוטטת
    אין לאן לברוח , אין לאן ללכת
    מהלכת לי כמו רוח סערה...
    מחפשת מוצא.
    
    
    המוות:
    הצבוע בשחור ✶כה קודר,
    יירד אלינו עוד מעט יצבע את כולנו
    חושך על פני מים...
    סמל לשכול אות לחידלון הבא וקרב
    סמל לריקנות שתמלא אותנו
    תעטוף אותנו אלף שכבות ניילון נצמד...
    ולא תעזוב לא תרפה, תשמר את אותו יצור נכחד
    הריקנות הבדידות הכאב ייטמע בגופינו
    
    המוות ... ✶✶✶
    
    כל יום מתים, בסוף של יום בעפר נטמנים
    יום רודף יום, שבוע רודף שבוע
    כך חולפים השנים ...
    ואותנו איתם לוקחים.
    
    המוות ...
    אין לאן ללכת
    מהלכים לכאן ולכאן
    כמו רוח סערה תלויים גבוה באוויר ...
    
    
    המוות ... ✶✶✶
    
    כל יום מתים, בסוף של יום בעפר נטמנים
    יום רודף יום, שבוע רודף שבוע
    כך חולפים השנים ...
    ואותנו איתם לוקחים.
    
    
    
    סקאוט אני כל כך מבינה לליבך !
    
    
    
    
    
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 6 שנים ו-9 חודשים אינס יקרה, תודה רבה. סקאוט

      

      סקאוט

      כתבת מרגש וכואב מאוד ונכון. המוות הוא חלק מחיינו ואין ברירה אלא להשלים עם נוכחותו. עוד לא שמעתי על האדם שהצליח לברוח ממלתעותיו.
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.