שאבי ז"ל נפטר, מצאתי בעיזבון הספרים
גם ספרי שירה. בינהם את ספרו של: אלי אורן - "קול השירים"
שהודפס בשנת 2004
ויש בו שירים יפים. מעוררי מחשבה ורגש.
הפעם אביא מתוכו:
הסימפוניה הַבִּלְתִּי גְּמוּרָה
הוּא אָמַר : הסימפוניה המושלמת מִכָּל הסימפוניות
הִיא הסימפוניה הַשְּׁמִינִית שֶׁל שוברט
הַמְּכוֹנָה "הסימפוניה הַבִּלְתִּי גְּמוּרָה"
כָּל הסימפוניות הָאֲחֵרוֹת, הגמורות, לוקות בְּחֶסֶר.
כִּי הֵן גמורות. לֹא ניתן לשנותן.
הֵן סְגוּרוֹת . נעולות. וחתומות. בְּעוֹד שהסימפוניה
הַשְּׁמִינִית שֶׁל שוברט הִיא בִּלְתִּי גְּמוּרָה
וְלָכֵן ניתן להשלימה.
בדומה לסימפוניה כָּך גַּם בַּחַיִּים.
הַחַיִּים הגמורים הֵם מוות.
וְאֵילָו הַחַיִּים הַבִּלְתִּי גמורים הֵם הַחַיִּים האמיתיים.
הַשְּׁלֵמוּת הִיא אִם כָּל חַטָּאת. הִיא הַסּוֹף. הִיא הָאֲבַדּוֹן.
הַבּוּז לשלמות!
יְחִי הַבִּלְתִּי גָּמוּר!.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
