כשהייתי ילדה
הוא היה אליל.
זמר עם מכנסי פדלפון
ושיער ארוך.
הקול העמוק
והקול המלטף
הרקיד את נשמתנו.
הלכתי אתו לברטה
כשהיא קראה לו בקפה.
וכשהוא שר "אז בואי נעשה לנו חג"
הרגשתי שאהובתו והמדינה
הם אחת. הציפור הקטנה שבלבו
אכן עשתה לנו אינספור מנגינות..
הוא בעיקר יזכיר לי את פעם.
וכל כך הרבה הלכו לאחרונה
למקום הזה שאי אפשר לשמוע את קולם.
יהיה זכרו ברוך