אזהרה לציבור הרחב!
לדאבוני הייתי היום ברשת "סטימצקי". רכשתי ספרים ע"פ ה hype, לא טרחתי לקרוא את מה שאני קונה.
לפני שחזרתי לביתי היה לי זמן לקרוא קצת מהספרים שרכשתי, הזדעזתי ממעשה ידיי.
הספרים שהאזהרה מופנת :
"העיר העשרים ושבע" של לא אחר מאשר ג'ונתן פראנזן.
"מנגד" של ורד קלנר.
שני הספרים, רומני ביכורים. אחד של הסופר האמריקני המדובר ביותר, השני ע"י עיתונאית שחברייה לעיתונות מנסים לנפח את ספרה (שנותן הגדרות חדשות לספרות רעה) בתקשורת.
שני הספרים מזעזעים בדרכם:
הלכתי לעבודה, התחלתי לקרוא (ולהשתעמם מספר הטיסה, כמעט 600 ע"מ) של ג'ונתן פראנזן. היה מסופר על הקשיים של שוטרת הודית בעיר סנט-לואיס (ס' ג'אמו), ב-1984. היא מאוד מצליחה בסביבה מאוד דורסנית, גם בהודו וגם בסנט לואיס, לאחר שבצירוף מקרים יש לה אזרחות אמריקנית (אביה אמריקני). מתואר כמה המצב קשה, הן בהודו והן בסנט-לואיס, יוקר מחייה, אינפלציה,שחיטות ו חוסר צדק מוחלט. אם יש מישהי שתפתור את שלל הבעיות, תיהיה זאת כמובן ס' ג'אמו, שבשנות ה-30 לחייה והיא כבר אחראית במשטרה.
התיאורים רנדומלים וחסרי ייחוד. הספר, כמה מפתיע, לא זכה להצלחה. לכך לפראנזן עוד ספר ("strong motion",כנראה דלוח ביותר) עד שכתב יותר מעשר שנים את "התיקונים".
במקום הרומן האמריקני הגדול, ג'ונתן פראנזן נראה כ רם אורן, הגירסה האמריקנית.
לאחר האכזבה הקשה מפראנזן, בדרך הבייתה באוטובוס, התחלתי לקרוא ספר גרוע אף יותר!.
ועכשיו "למנגד" של ורד קלנר:
הספר השני מספר על יעל, גיבורת הספר שהיא למעשה העיתונאית שכותבת רומן "זכרונות" פופליסטי להחריד!.
היא עוזבת עם ידידה ההומו לנין-יורק, משכונת נחלאות בירושלים. בתור אחד שכיום גר בירושלים, והיה מספר פעמים בניו-יורק ציפתי לקריאה בספר הזה.
התחלתי לקרוא באוטובוס, הגעתי עד ,הפסקה הגרועה בתולדות הספרות העברית:
"היא תשאיר מאחוריה גם את התואר הלא גמור בהיסטוריה ובמדע הדתות. היא תזרוק לפח את תלוש המשכורת המגוחך שקיבלה מחנות הספרים שעבדה בה חמישה ערבים בשבוע. היא תיפטר לכמה שנים לפחות מכל הידיים שבוחשות לה בחיים, נכנסות לה לקישקעס, ומכל הנשמות שמנדבות עצות נהדרות מטוב לבן:
תגמרי את התואר. תצמצמי פחמימות. תלבשי יותר כחול. אל תסתובבי עם חברות יפות מדי כי לא ישימו לב אלייך. תמתני את הטון. תלכי לחדר כושר. תטשטשי את הירכיים. תתקשרי. תבקרי את האחיינים. תגמרי את התואר. תאכלי יותר ירוקים. תקשיבי למוזיקה שלך יותר בשקט. תשפשפי בפינות. תאווררי.
(..) תשפכי קומקום מים רותחים כדי להמס את השומנים בצנרת. תגמרי את התואר.
כול שלל העצות שאמא של יעל נותנת לה. היומרנות לכתוב במוחצנות כ"כ לא מצחיקה (עלובה, הייתי אומר). נשברתי!.
לחשוב שמדור הספרים של הארץ עוד טרח לשבח את הריקבון הזה. (כבר אין על מי לסמוך).
אם הספר של קלנר נשמע כמו מתנה טובה לבת-הדודה עם הפרעות קשב, פשוט תקנו לה ריטלין או ערכת תפירה. גם היא לא תדע מה לעשות עם זה.
ואומרים שעל טעם וריח אין על מה להתווכח, אני אומר בוא נוצאי את הקופירייטר מהארון.
ללכת לחנות ספרים, להידחק לרכוש ספר טיסה גרוע ולא ספרותי בעליל בגלל המוכרות היבשות שלא עוזרות ומפנות לג'וג'ו מויס. להידחק לקנות משהו בגלל הhype והבעידר מבחר. עדיף כבר לכחת שטר של 200 ש"ח למכונת גריסה. זה סיפור יותר טוב מאשר לזרוק כסף לרשתות הספרים הרנדומליות!.
את ורד קלנר אני שולח לחזור לראיין את קובי אפללו, זה פחות מבדח וגרוטסקי מספרה "מנגד" שנראה כיציר כלאיים בין הסדרות "סברי מרענן" ו "בת-ים ניו-יורק".
לגבי פראנזן, הציבור אמר את דברו, ולא קונה יותר מספריו.
אני, שקורא ומבקר ספרים של תומאס הרדי ואונורה דה בלאזק, לא יכול להדרדר לכזאת תת-רמה. כמו שאי אפשר להחליף שמפניה בזיפ לימונדה.
לא כול הנוצץ זהב, על תיהיו פריירים!. עדיף עוד ביקורת על "מדם בוברי" או "לוליטה" מאשר ספר אפילו לא בינוני.
מזל שיש רשתות חברתיות לדברים שהמשטרה לא עוסקת בהם.
על כול ולדמיר סורוקין ואליס מונרו יש כמו דגים בים רם אורן וג'וג'ו מויס.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
