אמאל׳ה.
תקפצי, תקפצי!
אל תחשבי על הסלעים (המאוד משוננים) שם למטה,
זה יעבור מהר, בכלל לא תרגישי.
הרוח לחשה לי שהיא תבוא ותיתן לך את הפוש הראשוני.
ששש, אני מחזיקה לך את היד.
תנשמי עמוק. זה לא כואב.
בחיי, טיפולי שיניים הם המקום הטוב ביותר לחשוב.
שניה, מתוקה,
את חייבת להירגע, את רועדת כמו-
עכשיו!
וארנב אחד לבן קופץ מדלת אל קומקום
על רצפת שחמט משומשת
שחיילים מתים פזורים בה (יש קצת אדום או שזו רק אני?).
לאן רצים?
הכל תלוי לאיפה את רוצה, חיוך דק כמו ירח משמיע קול.
לא אכפת לי!
(העיקר להשיג את הרוח לפני שהיא דוחפת)
אם לא אכפת לך, זה ממש לא משנה לאן, העיקר תתמידי בהליכה.
רק תזכרי,
כולנו משוגעים כאן.
וכשאת מחזלשת, אני שוב עומדת על שפת הצוק,
אבל הרוח כבר דחפה
ואין יותר את או אני,
כי אתמול יכולנו להגדיר ולשחק בצבעים,
היום הכל נהיר, כמו זחל הופך לגולם,
וגם אני רוצה לעשן.
את מגלה שכולם משוגעים, גם פה.
אבל אם תשאלו אותי, אני חושבת-
במידה כזאת, תשתקי.
*התאהבתי. עכשיו תורכם.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
