נטע לגמה מהקפה שלה והביטה בחברתה. אסנת הייתה סמוקה כולה ודמעות נקוו עוד ועוד בעיניים.
"זהו, זה נגמר," היא אמרה. "כל הכיף, כל התקופה היפה הזאת, הכול נגמר."
היא לקחה את המפית שבאה עם הקפה וקינחה את אפה בעוצמה.
"בשביל מה יש לי לחיות, הא? מה כבר נשאר?"
"אוסי, תרגיעי." נטע הניחה את הקפה על השולחן ושמה יד על זרועה של חברתה. "נכון שזה כואב אבל כמו שזה נגמר ככה יתחיל משהו חדש."
אסנת הנהנה אבל המשיכה לבכות. "אני מבינה את זה באיזה לבל," היא אמרה, "אבל לא מצליחה לעשות על זה אנטר. מה שאני לא עושה, מה שאני לא חושבת, אני רואה בראש שלי את העיניים של שון וזה גומר אותי. אוף!"
נטע העבירה אגודל מנחמת על זרועה של אסנת. כן, זה חרא, חשבה לעצמה, גברים הם עם חרא. נו, סו וואט. אז הלך חרא אחד, יבוא חרא אחר. וגם הוא יזרוק בסוף את אוסי ושוב הן ישבו בבית קפה והיא תחזיק לה את היד.
"הלב שלי שבור." אמרה אסנת. "הוא פשוט ריסק לי את הלב. את לא יודעת איזה דברים הוא אמר לי כשהיינו עושים אהבה. מה הוא לחש לי באוזן. עכשיו אני מבינה שזה הכול בולשיט. כאילו, מה. אין אהבה בעולם? אין בשביל מה לחיות?"
לא, חשבה נטע אבל לא בקול. כלומר, יש עבור מה לחיות, אבל אהבה לא נמצאת ברפרטואר הזה. עבודה, טיולים, סרטים, ספרים, רצוי פנטסיה, זה כן. בשביל זה שווה לחיות. אבל בשביל גבר? פחחח... אולי בשביל סקס מזדמן, וגם זה לא בטוח, נטע חושבת שסקס מקבל יחסי ציבור הרבה יותר טובים ממה שמגיע לו.
"את חזקה אוסילה." היא אמרה. "יש לך את הספרים שלך, איך קוראים לסופרת הזו שסיפרת לי עליה?"
"ז'וז'ו מויס."
"נכון. הלילה את נכנסת למיטה עם ספר טוב שלה, ישנה כמו שצריך, ומחר בבוקר תקומי ותגידי לעצמך ששון הבן זונה יכול ללכת להזדיין. את חיה את החיים שלך. הבנת?"
אוסי הנהנה בשקט ולגמה מהקפה שלה. פניה היו סמוקים לגמרי אבל היא הפסיקה לבכות. נטע אוהבת אותה, אבל באותו רגע היא חשבה שאסנת היא טמבלולה שצריכה להתאפס על החיים שלה. החיים מלאים בהפתעות, ואין מה לעשות, צריך לקבל את זה. נטע לא ידעה שההפתעה של החיים שלה מחכה לה מעבר לפינה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
