חומות של תקווה,
איך אני אוהבת את הסרט הזה.
מעניין מי הגאון שהביא את השם הזה , הוא צריך להרגיש תחושת גאווה.
הריי שמו המסורבל "ריטה היוורת והבריחה משושנק",
בקושי מתגלגל לו על הלשון, ואף יוצר מן תחושת מחנק , ואנקה.
חומות של תקווה.
המושג הזה גורם לי להרגיש שאני בטוחה.
כי מסביבי הצבתי חומות הגנה.
חומות שנותנות לי הרגשה כזאת, של תקווה, של אשליה שיש לי בעצם שליטה.
חומות שנותנות לי חמימות, תמימות.
אני מרגישה חזקה, בטירוף, ואיש לא יפרוץ את אותן חומות, זה הריי ברור.
אני מהלכת לי בעולם שיצרתי והחומות שם מוצבות. עולם עשיר ומיוחד.
ואין בו שום מדד.
הכל מותר.
צבעוני, שלי ורק שלי הוא נותר.
אבל בעודי מהלכת בו, אני מרגישה שמשהו חסר.
וזה גורם לי להרגיש שמשהו בי קצת סוער.
בעולם הזה יש מן תחושת בדידות שכזאת, וקשה להסביר.
כי בכל פעם שמישהו חושב את הגבול לחצות, פתאום ניצב לו שלט שאומר
"אין כניסה, פה אין מה למצוא"
ואני רק רוצה לצעוק ולזעוק, בואו לפה, יש פה המון מה לחוות ולמצות.
בואו ותחלקו איתי את העולם הזה, ואת שלכם גם.
אני רוצה איתכם באמת לצחוק. רוצה לבכות, בלי להרגיש תחושת כעס וכישלון.
אני מרגישה שבלא מתכוון ומזיד, הנחתי על חלקת גן העדן שלי אות קלון.
אז מה?
איך אני שוברת את אותה חומה?
אז אני רצה לי, מחפשת פתרון,
כשפתאום אני רואה מן סדק באותה חומה.
פרצה.
אז אל תוך הסדק מציצה.
ואור יום חודר.
וכבר נהיה לי פחות קודר.
אז את החומה לא הצלחתי ישר להפיל,
אבל יום יבוא, ואת עצמי מאותו מגן חוסם,
אפילו יותר מידיי אני בסוף אציל.
יום יבוא ואצליח את החומה להוריד לגובה הנכון,
אתם תוכלו להיכנס לתוך עולמי,
אבל אדע מתי לעצור כשאמצא לנכון ורצון.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
