מביטה בבתה נזכרת באהובה
יפה היה דומה לו
עיניי תכלת שקופות כים
שיער ערמוני כאותם ערמונים
שנקטפו בטרם עת
דמעה זולגת על לחיה
בתה מביטה ושואלת למה
מנסה להסתיר את צערה
ממשיכה לסרק שיער בתה
למה ממשיכה הבת לשאול
למה את בוכה אמא
מחבקת את בתה ללבה
מתגעגעת לאבא שלך בתי
כל יום שעובר וחולף
כל רגע שאת גדלה
את דומה לו יותר
ואני רואה בך  אותו
כמה שמחה אני בך
כמה מאושרת שאת שלי
לו יכולנו שלושתנו יחדיו
לגדול לאהוב מאושרים להיות
מחבקת הבת את אמא
אוהבת אותך אמא  מאד
בואי נדליק נר נשמה
לעולם לא נשכח אותו
ת.נ.צ.ב.ה.
אבי זד 29/9/17
זכויות שמורות
		
		
		
					הוסף תגובה | 
			
		
קישור ישיר להודעה