באחת מבין עשרות( אולי מאות) מההשתלמויות שבהן השתתפתי זכורה לי היטב מרצה מעולה שתחום התמחותה היה כמובן ספרות . היא הרצתה בפנינו על שיריה של לאה גולדברג ובמהלך ההרצאה הקריאה באוזנינו את אחד משיריה של המשוררת . מה שהרשים אותנו מאוד בהרצאתה והשאיר בנו טעם של עוד היה האופן שבו קראה את השיר - הצליל, האינטונציה, הקצב ,הפנים הזורחות - כל זה העניק לנו חוויה עצומה ורצון להכיר את שיריה של לאה גולדברג . ההרצאה הזאת הקנתה לנו כלים בבואנו ללמד את תלמידנו שירה. המרצה כיווננה את עצמה "ונכנסה" עמוק לתוך השיר ומהמקום הזה הקריאה אותו . במילים אחרות היא הצליחה בעזרת קריאתה ה"אומנותית" להאהיב עלינו את השיר מבלי להרבות במלל על יופיו של השיר . את היופי ספגנו מעצם ההאזנה למילות השיר וזוהי כל גדולתה של המרצה .
חומר למחשבה.
