צעד צעד נכנסת לתוך המים.
עולה בי לשבריר שנייה גל של קור.
הגוף מנסה להתרגל.
אני טובלת את שאר הגוף. הקרירות יורדת לאט לאט.
אני מתחילה לשחות, לעשות בריכות.
שוחה על הגב, מסתכלת על תקרת הסככה, על אור השמש שמאירה עליי.
זה כמעט כמו לעוף, להיות בין שמים וארץ.
אני לוקחת אוויר ומנסה לצלול,
להישאר כמה שיותר זמן בתוך המים.
ואני מוקפת בצבע כחול.
אני נוגעת בקרקעית הבריכה,
מנסה להישאר כמה שיותר זמן מתחת למים.
כמעט כמו לראות עולם אחר.
אבל הריאות בוגדות בי, ואני חייבת לעלות בחזרה, לנשום, להרגיע את הפעימות של הלב שלי.
חוזרת עוד פעם או פעמיים על הפעולה, ואז נותנת לעצמי לצוף.
מעניין אם ככה עובר מרגיש?
הגוף ממשיך לצוף, המים סוחפים לאן שייבחרו.
ונגמר הזמן, אני צריכה לצאת.
אחרי השחייה אני מרגישה שמשהו בי התנקה, למרות הכלור.
מרגישה כל כך קלילה וטהורה ממחשבות.
כאילו שגם מחוץ למים אצליח לעוף.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
