א. הדיסלקציה אמיתית. בעיניי נוכחתי.
אם אעיד שראיתי אבחון, זה יעזור?
<B>משהו</B> יעזור?!
ב. דיסלקציה היא בעיה. היא מטרידה את היוש יותר מאשר את הקוראים, האמינו לי. מדובר בילדה שקוראת לא מעט וכותבת בשפה ובאיכות שלא מעט כותבים יכולים רק לקנא בה (ואני ביניהם). מי לא רוצה שיקראו את הטקסטים שלו ויעריכו אותם? אתם באמת חושבים שהיא נהנית מזה?
כך או כך: זאת בעיה. זאת יבלת. לא דורכים על יבלות. לא שואלים אישה ברחוב, תגידי, למה את לא מסירה את השומה הגדולה הזאת שעל הלחי שלך? אלוהים אדירים, לא נעים לכם להסתכל על השומה, תפנו את הראש! אף אחד לא מכריח אתכם לקרוא את הטקסטים האלה. גם אותי שגיאות כתיב מטרידות. אני לא מעירה, כי אני שונאת שמעירים לי. אז אני נמנעת מלקרוא! עד כדי כך פשוט!
לדעתי, אתם מפסידים. הכתיבה הזאת ספציפית שווה את הטרחה שבפענוח. אבל לקום ולהעיר על <B>בעיה</B>? על משהו שמציק לה ומלווה אותה תמיד, בעיה שכולם מבחינים בה, בעיה שהיא לא יכולה להסתיר? אני מופתעת לרעה מכמה וכמה שהשתתפו בדיון הזה. זה לא מתאים לכם ולא מתאים לקהילה המקבלת של סימניה.
ג. אם אף אחד לא מתכוון להצדיע לאומץ של ילדה דיסלקטית לפרסם טקסטים, למרות הקושי, למרות הערות מהסוג הזה - אני אעשה את זה. אני לא חושבת שאני הייתי מסוגלת. אני לא פותחת את הפה באנגלית כי אני מפחדת לדבר בשגיאות. כשהיוש מפרסמת טקסטים היא יודעת מניסיון העבר שהיא תחטוף הערות כמו "עלואים הדירים, קמה שגיעוט!" - והיא ממשיכה.
ד. הכינוי. אוי הכינוי. נחשו מה - גם אני לא הייתי בוחרת בו.
אולי הוא פוגעני. אולי הוא מחשיד.
אבל כמה וכמה כבר הבטיחו לכם כאן שאכן מדובר בילדה בת ארבע עשרה. אני יכולה לתת תיאור פיזי למי שממש מתעקש.
אז זה לא פדופיל. <B>זאת בדיחה.</B> סרת טעם? אולי. אז מה.
שוב, יש המון דברים מעניינים להסתכל עליהם בצד השני של הרחוב, ואם מישהו ברדיו אומר שההתנחלויות הן חממה לפאשיזם, אני עוברת תחנה. אתם לא חייבים להתרגז, חבל על לחץ הדם, אבל בבקשה, תחסכו לה את זה. זה עוד הגיל שבו בעיניך מבוגרים הם יצורים הרבה יותר חכמים ומרשימים ממה שהם באמת. האמירות שלכם כואבות למישהו. תשקלו אותן כשבצד השני דמעות של ילדה.
ואם הכינוי הוא זה שמפריע, אז בואו נהיה כנים ונדבר עליו ולא על השגיאות.
ה. התנפלות הנוער, אוי ואבוי.
להלן תיאור האירועים:
נערה בעלת שם מוזר ושגיאות כתיב קשות מעירה הערות רלוונטיות וחכמות בדיון בפורום אקטואליה.
משתמשים אחרים מעלים טענה ששגיאות הכתיב שלה לא מתאימות לתבנית של דיסלקציה וכנראה היא שותלת אותן בכוונה.
הנערה חוזרת ומבטיחה שהיא דוברת אמת. המשתמשים האחרים מעניקים לה מגוון הצעות שיפור ואף תוהים, אם הדיסלקציה אמיתית, למה היא לא מטפלת בה?
הנערה, רק לתזכורת - בת ארבע עשרה, מספרת לחברים שלה. כן. זה מה שאנחנו עושים כשאנחנו נפגעים. היא לא הזמינה את המאפיה הרוסית לעזרתה. היא סיפרה לחברים שלה. והם באו. והם כתבו. והם כעסו. גם אני כועסת. לא רק כי אני חברה של היוש (גם), לא רק כי אני מעריכה אותה (גם) אלא כי מה שקרה כאן לא היה הוגן. היה כאן חוסר צדק. היתה כאן האשמה לא נעימה שהתמקדה בבעיה אמיתית וקיימת של ילדה! ילדה! גם אם היא כושלת בטיפול בדיסלקציה שלה, הדיון הזה היה מכוער. לא ענייני איך היא מטפלת בזה. לא עניינו של אף אחד כאן. אתם יכולים לתהות ביניכם לבין עצמכם אולי היא משקרת, אבל להטיח את זה כאן בפניה, בפומבי, ואז לסרב לרדת מהעץ, ועוד לצעוק את צעקת הקוזק הנגזל על שמתקיפים אתכם? אני מופתעת לרעה מאנשים שהערכתי והשתתפו בדיון הזה. הוא נשמע, אגב, כמו דו שיח חרשים. למקרא השרשור תהיתי אם מישהו קרא בכלל את ההודעות של אנג'ל.
ו. לגבי פרשת אוקי-עמיר-שאולי. היא לא מקנה לנו רשות לחשוד בפה מלא בכל אחד ובכל מקום. פרופורציות, בבקשה. אני מתחננת. אם יש משהו שהיינו צריכים להפיק מהפרשה הזאת, הוא לזכור שזה אינטרנט וייתכן שמרמים אותנו. <B>ייתכן</B>.
אחוזי הטרולים לא עלו בשבועיים האחרונים; רק המודעות. מודעות זה יופי, "כבדהו וחשדהו" וכל זה, בואו רק נזכור את ה"כבדהו" גם כן.
חושדים? בסדר. לא חייבים להאמין. <B>ממש ממש ממש לא חייבים לדבר.</B>
דיברתם? בא מישהו (נוער! ילדים שלא אכלו איתכם מאותו מסטינג!) והעיד שאין כאן זיוף? בבקשה, בבקשה תרפו מזה. תגידו סליחה טעות. לכו הלאה.
ז. מילה אחרונה לגבי הטיפול בדיסלקציה. כבר אמרתי שלדעתי הטקט מחייב לא לגעת בזה בכלל. אבל לגופו של עניין - ייתכן למשל שהיוש מטפלת בבעיה שלה, ושהדריכו אותה לא להשתמש בתוכנת איות כדי להרגיל אותה לכתיבה נכונה. ילד בכיתה של אמא שלי טופל בשיטה הזאת.
ח. תמיד הצטערתי שהנוער לא בפורומים. יש לו הרבה מה לתרום. תקראו שוב את ההערות של היוש בדיון ההוא - התוכן! לא הצורה! - אלה הערות נבונות ורלוונטיות, שאף אחד, אף אחד לא טרח להתייחס אליהן. ברור לי גם שהנוער שהשתתף בדיון הזה לא יחזור לפורומים. התמונה שנוער סימניה קיבל על המבוגרים באתר היא של אטימות, נפנוף בוותק, בריונות, והייתי יכולה להמשיך.
ט. אתם מכירים אותי, אני מיודדת עם חלקכם - בבקשה, תקראו, תחשבו רגע. אני לא מטיפה. רק כועסת, מאוכזבת, נבוכה מול התנהלות של משתמשים שאני מעריכה. עדיין המומה. עדיין תוהה איך קרתה בכלל הפארסה הזאת. לא מנסה לחנך אף אחד, הרי לא נולדנו באותו שנתון, אבל לפעמים אפשר ללמוד חוכמה מיתוש, וחוץ מזה לא יכולתי לשתוק. כל הסיפור הזה עושה לי בחילה. את הטקסט הזה כתבתי ומחקתי וכתבתי. לא מתכוונת להתנצל על מילה ממנו. התכוונתי לזה כשאמרתי בריונות, התנהלות מכוערת, נבזות (לא אמרתי נבזות? אגיד עכשיו). זה מה שהיה כאן. צר לי.
אם אעיד שראיתי אבחון, זה יעזור?
<B>משהו</B> יעזור?!
ב. דיסלקציה היא בעיה. היא מטרידה את היוש יותר מאשר את הקוראים, האמינו לי. מדובר בילדה שקוראת לא מעט וכותבת בשפה ובאיכות שלא מעט כותבים יכולים רק לקנא בה (ואני ביניהם). מי לא רוצה שיקראו את הטקסטים שלו ויעריכו אותם? אתם באמת חושבים שהיא נהנית מזה?
כך או כך: זאת בעיה. זאת יבלת. לא דורכים על יבלות. לא שואלים אישה ברחוב, תגידי, למה את לא מסירה את השומה הגדולה הזאת שעל הלחי שלך? אלוהים אדירים, לא נעים לכם להסתכל על השומה, תפנו את הראש! אף אחד לא מכריח אתכם לקרוא את הטקסטים האלה. גם אותי שגיאות כתיב מטרידות. אני לא מעירה, כי אני שונאת שמעירים לי. אז אני נמנעת מלקרוא! עד כדי כך פשוט!
לדעתי, אתם מפסידים. הכתיבה הזאת ספציפית שווה את הטרחה שבפענוח. אבל לקום ולהעיר על <B>בעיה</B>? על משהו שמציק לה ומלווה אותה תמיד, בעיה שכולם מבחינים בה, בעיה שהיא לא יכולה להסתיר? אני מופתעת לרעה מכמה וכמה שהשתתפו בדיון הזה. זה לא מתאים לכם ולא מתאים לקהילה המקבלת של סימניה.
ג. אם אף אחד לא מתכוון להצדיע לאומץ של ילדה דיסלקטית לפרסם טקסטים, למרות הקושי, למרות הערות מהסוג הזה - אני אעשה את זה. אני לא חושבת שאני הייתי מסוגלת. אני לא פותחת את הפה באנגלית כי אני מפחדת לדבר בשגיאות. כשהיוש מפרסמת טקסטים היא יודעת מניסיון העבר שהיא תחטוף הערות כמו "עלואים הדירים, קמה שגיעוט!" - והיא ממשיכה.
ד. הכינוי. אוי הכינוי. נחשו מה - גם אני לא הייתי בוחרת בו.
אולי הוא פוגעני. אולי הוא מחשיד.
אבל כמה וכמה כבר הבטיחו לכם כאן שאכן מדובר בילדה בת ארבע עשרה. אני יכולה לתת תיאור פיזי למי שממש מתעקש.
אז זה לא פדופיל. <B>זאת בדיחה.</B> סרת טעם? אולי. אז מה.
שוב, יש המון דברים מעניינים להסתכל עליהם בצד השני של הרחוב, ואם מישהו ברדיו אומר שההתנחלויות הן חממה לפאשיזם, אני עוברת תחנה. אתם לא חייבים להתרגז, חבל על לחץ הדם, אבל בבקשה, תחסכו לה את זה. זה עוד הגיל שבו בעיניך מבוגרים הם יצורים הרבה יותר חכמים ומרשימים ממה שהם באמת. האמירות שלכם כואבות למישהו. תשקלו אותן כשבצד השני דמעות של ילדה.
ואם הכינוי הוא זה שמפריע, אז בואו נהיה כנים ונדבר עליו ולא על השגיאות.
ה. התנפלות הנוער, אוי ואבוי.
להלן תיאור האירועים:
נערה בעלת שם מוזר ושגיאות כתיב קשות מעירה הערות רלוונטיות וחכמות בדיון בפורום אקטואליה.
משתמשים אחרים מעלים טענה ששגיאות הכתיב שלה לא מתאימות לתבנית של דיסלקציה וכנראה היא שותלת אותן בכוונה.
הנערה חוזרת ומבטיחה שהיא דוברת אמת. המשתמשים האחרים מעניקים לה מגוון הצעות שיפור ואף תוהים, אם הדיסלקציה אמיתית, למה היא לא מטפלת בה?
הנערה, רק לתזכורת - בת ארבע עשרה, מספרת לחברים שלה. כן. זה מה שאנחנו עושים כשאנחנו נפגעים. היא לא הזמינה את המאפיה הרוסית לעזרתה. היא סיפרה לחברים שלה. והם באו. והם כתבו. והם כעסו. גם אני כועסת. לא רק כי אני חברה של היוש (גם), לא רק כי אני מעריכה אותה (גם) אלא כי מה שקרה כאן לא היה הוגן. היה כאן חוסר צדק. היתה כאן האשמה לא נעימה שהתמקדה בבעיה אמיתית וקיימת של ילדה! ילדה! גם אם היא כושלת בטיפול בדיסלקציה שלה, הדיון הזה היה מכוער. לא ענייני איך היא מטפלת בזה. לא עניינו של אף אחד כאן. אתם יכולים לתהות ביניכם לבין עצמכם אולי היא משקרת, אבל להטיח את זה כאן בפניה, בפומבי, ואז לסרב לרדת מהעץ, ועוד לצעוק את צעקת הקוזק הנגזל על שמתקיפים אתכם? אני מופתעת לרעה מאנשים שהערכתי והשתתפו בדיון הזה. הוא נשמע, אגב, כמו דו שיח חרשים. למקרא השרשור תהיתי אם מישהו קרא בכלל את ההודעות של אנג'ל.
ו. לגבי פרשת אוקי-עמיר-שאולי. היא לא מקנה לנו רשות לחשוד בפה מלא בכל אחד ובכל מקום. פרופורציות, בבקשה. אני מתחננת. אם יש משהו שהיינו צריכים להפיק מהפרשה הזאת, הוא לזכור שזה אינטרנט וייתכן שמרמים אותנו. <B>ייתכן</B>.
אחוזי הטרולים לא עלו בשבועיים האחרונים; רק המודעות. מודעות זה יופי, "כבדהו וחשדהו" וכל זה, בואו רק נזכור את ה"כבדהו" גם כן.
חושדים? בסדר. לא חייבים להאמין. <B>ממש ממש ממש לא חייבים לדבר.</B>
דיברתם? בא מישהו (נוער! ילדים שלא אכלו איתכם מאותו מסטינג!) והעיד שאין כאן זיוף? בבקשה, בבקשה תרפו מזה. תגידו סליחה טעות. לכו הלאה.
ז. מילה אחרונה לגבי הטיפול בדיסלקציה. כבר אמרתי שלדעתי הטקט מחייב לא לגעת בזה בכלל. אבל לגופו של עניין - ייתכן למשל שהיוש מטפלת בבעיה שלה, ושהדריכו אותה לא להשתמש בתוכנת איות כדי להרגיל אותה לכתיבה נכונה. ילד בכיתה של אמא שלי טופל בשיטה הזאת.
ח. תמיד הצטערתי שהנוער לא בפורומים. יש לו הרבה מה לתרום. תקראו שוב את ההערות של היוש בדיון ההוא - התוכן! לא הצורה! - אלה הערות נבונות ורלוונטיות, שאף אחד, אף אחד לא טרח להתייחס אליהן. ברור לי גם שהנוער שהשתתף בדיון הזה לא יחזור לפורומים. התמונה שנוער סימניה קיבל על המבוגרים באתר היא של אטימות, נפנוף בוותק, בריונות, והייתי יכולה להמשיך.
ט. אתם מכירים אותי, אני מיודדת עם חלקכם - בבקשה, תקראו, תחשבו רגע. אני לא מטיפה. רק כועסת, מאוכזבת, נבוכה מול התנהלות של משתמשים שאני מעריכה. עדיין המומה. עדיין תוהה איך קרתה בכלל הפארסה הזאת. לא מנסה לחנך אף אחד, הרי לא נולדנו באותו שנתון, אבל לפעמים אפשר ללמוד חוכמה מיתוש, וחוץ מזה לא יכולתי לשתוק. כל הסיפור הזה עושה לי בחילה. את הטקסט הזה כתבתי ומחקתי וכתבתי. לא מתכוונת להתנצל על מילה ממנו. התכוונתי לזה כשאמרתי בריונות, התנהלות מכוערת, נבזות (לא אמרתי נבזות? אגיד עכשיו). זה מה שהיה כאן. צר לי.