"אתה ודאי לא שכחת את הכלל המפורסם המופיע בפתיחת 'אנה קארנינה', כשטולסוי מתעטף שם בגלימת אלוהות כפרית נינוחה, מרחף על פני התוהו ארך אפים ורב חסד, וחורץ ממרומיו כי כל המשפחות המאושרות כולן דומות זו לזו, ואילו המשפחות האומללות, אומללות כל אחת בדרכה. עם כל הכבוד לטולסוי אני אומרת לך שההיפך הוא הנכון: האומללים על פי רוב הם שקועים ביסורים על פי נוסח, מגשימים בשגרה שוממת אחת מבין ארבע-חמש קלישאות עינויים שחוקות מרוב שימוש. ואילו האושר הוא כלי דק ונדיר, מעין אגרטל סיני, המעטים שהגיעו אליו, חצבו או גילפו אותו תו לתו במשך שנים, איש איש בצלמו ובדמותו, איש איש על פי מידותיו, אין אושר דומה לאושר. וביציקת אשרם הטמיעו גם את יסוריהם ועלבונם, כמזקקים זהב מעפרות".
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
