לפני כמה חודשים קראתי ספר של נועה ירון.
במרכז הספר עומדת ילדה שכותבת לעצמה כל מה שעובר עליה בחייה, קוראת ואז שורפת.
השנה,יותר מכל שנה אחרת יש כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לשרוף בתוך המדורה הבוערת שלי.
הייתי רוצה להזמין למדורה:
את השנאה העצמית שלי
את רגעי העצב
את הביקורת
את החולשה
את חוסר הבטחון
את הזלזול שאני מאפשרת
את כאבי הגדולים
את כאבי הבטן
את חוסר המיצוי
את חוסר השלווה
את דמעות העצב
להזמין את כולם לשבת מסביב ולהבעיר את הכל.
לא רוצה לספוג, לא לקבל, לא לסלוח, את הכל להבעיר ולהתחיל מחדש מהנקודה הכי גבוהה של הטוב ולאט לאט ללמוד להסתפק בנקודה הכי נמוכה שלו מתוך הידיעה שטוב הוא בחירה, שטוב הוא החלטה.
אני רוצה לשרוף ולהבעיר,
אבל מפחדת שהמדורה שלי תכבה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
