מספרים שבני ישראל היו במידבר 40 שנה. לא היה קמח שיגרום לבצק ליתפוח, ולכן את הלחם שלהם הכינו בני ישראל מבלי שהוא יתפח. וזה מה שאכלו כשהיו במידבר - מצות.
יום אחד משה חלם חלום. ובחלומו, הוא ראה ארץ אחרת, שנראתה אחרת, עם בתים אחרים, אנשים אחרים שמתלבשים אחרת, שמסובים מסביב לשולחן, וקוראים ספר שקוראים לו 'הגדה של פסח', ואוכלים - כן, כן, מצות! מה שבני עמו כרגע אוכלים במידבר משום שהבצק לא תפח.
ובחלומו, בת אחת שואאלת אמה: "אמא, למה אנחנו אוכלים מצות? זה זבל. זה לא טעים!"
"אנחנו אוכלים מצות" אמרה האם "משום שכשבני ישראל היו במידבר, לא היה להם קמח, והבצק שהם הכינו להכנת הלחם, לא תפח, וזה מה שיצא - מצה"
"נו, אז בגלל הטעויות שלהם אנחנו צריכים לשלם? אמא, אני נוסעת עכשיו לבריטניה או משהו, וקונה טונות של לחם, כי אני רעבהההההה ולא אכלתי כלום כל הפסח"
"לא, את לא יכולה. אין לנו כסף. לא לטיסה לבריטניה או משהו, ולא לטונות של לחם"
"אז אני אלך לסופר-מרקט 'טיב טעם'. אומרים שמוכרים שם דברים לא כשרים כמו חזירים, אז בטוח ימכרו שם גם לחם בפסח אם ככה"
"אני לא מרשה לך" אמרה האם "צריך לשמור על המצוות. אין מה לעשות"
"אההההההההההה!" צעקה הבת בזעם, לקחה סכין משולחן ליל הסדר וכיוונה אותה ישר אל תוך עיניה של האם...
משה התעורר נחלומו בצווחות אימה.
מיד רץ הוא אל בני עמו, ואמר להם: "עיצרו מיד עם הכנת המצות! עיצרו מיד, אתם שומעים? לפני שיהיה מאוחר מדי..."
"מה, למה? שאלו אותו.
משה סיפר להם את חלומו.
"אז מה אתה מציע שנעשה?" שאל אותו אהרון "נגווע ברעב רק כדי שלצאצאינו המפונקים יהיה מה לאכול בפסח?"
"לא" אמר משה "אנחנו נקים כאן, במידבר, מאפייה עם תשתיות טובות ותקציב, שבה יכינו לחם שתפח"
"ואיך נעשה את זה בדיוק? הרי אין לנו כלום!"
"אבל לפרעה מלך מצרים, יש!"
כולם הביטו במשה בחשש. אהרון הפר את הדממה: "מה פרעה? הגענו עד לפה וסיכנו את חיינו כדי לברוח מפרעה, ועכשיו אתה רוצה שנביא אותנו לכאן?"
"כן, אבל אתם לא קולטים: לפרעה יש כסף. הוא יוכל לעזור לנו להקים מאפייה, כדי שבני עמנו העתידיים לא יסבלו - זה מעשה טוב, זו מצווה - נקים מאפייה. פרעה יצייד אותנו בהרבה קמח. ונביא עובדים?"
"ו..." שאל אהרון "מי בדיוק יהיו העובדים?"
"א' כל" אמר משה "אלה לא עובדים - אלו עבדים. ב - העבדים האלה, יהיו אתם. בני ישראל..."
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה