תקציר מאתר סרט:
סיפורם של שני האחים למשפחת צ'נדלר – משפחה ממעמד הפועלים האמריקאי המתגוררת במסצ'וסטס. לאחר שג'ו, האח הבכור למשפחה נפטר בפתאומיות, הופך לי, האח הצעיר, לאפוטרופוס של פטריק - בנו היתום של ג'ו. האחריות החדשה מאלצת את לי להתמודד מחדש עם עברו הטראגי ועם הטראומה שגרמה לו להיפרד מאשתו.
שחקנים: קייסי אפלק, מישל וויליאמס, קייל צ'נדלר
במאי/ת: קנת' לונרגן
הפקה: תסריט: קנת' לונרגן, מפיק: מאט דימון, צילום: ג'ודי לי ליפס, מוסיקה: לסלי ברבר
ז'אנר: דרמה
שפה: אנגלית
אורך: 135 דקות
יום ושנה: ארה"ב/2016
ביקורת:
מצוין!!!
בסרט הזה תמצאו את כל האלמנטים שמרכיבים דרמה מופתית ועמוקה, ולצערי הרב הסרט הזה לא זכה באוסקר.
הסצנה הראשונה: ים רגוע, שקט וכחול ומנגד תמונות של שלג, קור... זו מטאפורה לחיים שהכול, אבל הכול, יכול להתהפך בשנייה אחת.
מבטיחה לכם שבהמשך תגלו כמה מערבולות וסערות תת קרקעיות יש מתחת לים הנינוח.
הקולנוע האמריקאי ידוע בלא מעט קיטש בז'אנר הדרמות אך הפעם הוא הפתיע.
התסריט נוגע בנימי הלב של הדמות הגברית והתמודדותה עם טרגדיה משפחתית עצובה שהייתה יכולה להימנע אם...
הסיפור קשה, מה גם שהשלג מפשיר החיים לא חוזרים למסלולם הרגיל. עם הפשרתו של השלג נותרים הריקנות, הבדידות, וצלקת עמוקה שגם הפלסטיקאי הכי טוב בעולם לא יוכל לטשטש אותה.
שפת הגוף של לי צ'ינדלר המשוחק על ידי קייסי אפלק מעולה. רוב רובו נראה בגוף רפוי, כתפיים שמוטות, עם מבט עיניים אומלל המוזג לצופה מרה שחורה.
אהבתי מאוד את הדיאלוגים, הצלילים והצילומים המטאפורים שהוטמנו לאורך הסרט.
לי הסרט קצת הזכיר ספרים סקנידיביים שמגוללים את מזג האוויר הקררררר, האפלה והקדרות, ולעומת זאת, מורגשת לבה רותחת מתחת לפני השטח, שבכל נקודת זמן עלולה להתפרץ ולשטוף עימה את כל המצוי בדרכה.
הסרט ארוך מאוד (132 דקות), יש בו קטעים איטיים, וזה בסדר גמור, משום שמקטעים אלה משולבים היטב ברצף העלילה.
התסריט מגולל לצופה בהבזקים מעברה של הדמות הראשית, וכל הבזק משיל ממנו עוד פיסת מידע ומתחבר לפיסת חיים.
לב ליבו של התסריט, מתרכז בהווה ומערכת היחסים בין הדמות הראשית לפטריק – בן אחיו, שהתייתם מאביו ועבר לחסותו של דודו. זו לא סתם מערכת... היא מיוחדת, מורכבת ומסייעת לגלגול העלילה.
מדובר ביצירה קולנועית אמריקאית, שנוגעת בסיפור חיים קשה מאוד, שגם במילון של אבן שושן לא נמצא תיאור לתחושה שהיא נוטעת בצופה.
תמצאו כאן קצב איטי שמחלחל אט אט לצופה ולא מותיר עין יבשה.
אני ממליצה לפני הסרט, לנשום עמוק, להיאזר בסבלנות והרבה סבלנות, מפני שהקירות כאן נופלים לאט ושהם נופלים - הסכר עולה על גדותיו.
הפתיחות הרגשית של כל הדמויות אמינה ואמיתית, והן לא נוטשות לרגע את הדינאמיקה האנושית של האדם. הדמויות מתרחקות ומתקרבות ומהוות תזכורת לגלי הים שמתקרבים ונסוגים מהחוף.
סרט מלנכולי, מלודרמטי, טראגי, כואב, עגמומי, ולעניות דעתי אחד הסרטים הטובים שצפיתי בהם השנה.
אני מודה שהסרט הזה לחץ לי על בלוטות הדמע.
אז גם הזהרתי אתכם שתצטיידו במספיק מטליות...
ציון 10 מתוך 10.
לי יניני
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
