תקציר מאתר סרט:
פריז, 1941. האחים מוריס וג'וזף חוזרים מבית הספר כבכל יום, אלא שבבית ממתינה להם בשורה קשה. בהיותם משפחה יהודית, הם כבר לא יוכלו להישאר בפריז הכבושה ולכן למחרת בבוקר הם יאלצו להתפצל. שני האחים הצעירים נפרדים מהוריהם ואחיהם ויוצאים למסע ברחבי צרפת שישנה את חייהם לנצח. הם ינסו להתגבר על כל המכשולים בדרך כדי להתאחד מחדש עם משפחתם
שחקנים: דוריאן לה קלש, בטיסט פלריאל פלמייר, פטריק ברואל, אלזה זילברשטיין
במאי: כריסיטאן דוגואיי
תסריט: ז'וזף ז'ופו
ז'אנר: דרמה
שפה: צרפתית
אורך: 110
יום ושנה: צרפת 2017
ביקורת:
סרט אנושי, המבוסס על הספר האוטוביוגרפי של ג'וזף ז'ופו משנת 1973, בתקופת השלטון הנאצי בצרפת. (1942/44).
לב ליבו של הסרט עוסק בהישרדותם של שני אחים: ז'וזף בן ה-10 ומוריס בן ה-12. ברקע: היחסים בתוך המשפחה תחת האיום הנאצי, התנהגות העם הצרפתי במלחמת העולם השנייה, וסיכון החיים שלקחו אנשים טובי לב, כדי להציל שני ילדים יהודים. מאידך גיסא, הבמאי מציג, אם כי בצורה מינורית ביותר, גם את הצד השני של המטבע.
ראשיתי של הסרט במאי 1944, כאשר ז'וזף שב הביתה, לאחר שחרורה של צרפת, ועימו גולה כחולה שליוותה אותו לאורך כל המסע. לגולה הזו יש משמעות, והיא מהווה תזכורת למשחק פשוט של ילדים באותה תקופה.
לאחר המקטע הנוכחי, הסרט חוזר אחורנית לשנת 1942, כשהנאצים צעדו ברחובות פריז, ובנייני הבירה הצרפתית החלו לבעור. בד בבד עם פלישת הנאצים לפריז, היהודים החלו לספוג ולחוש על בשרם, את נחת זרועו של הצורר, לרבות המשלוחים למחנות ההשמדה.
בתוך כל הרשע והרוע הילדים מצליחים להשתעשע, לגחך ולצחוק על צמד קציני ס"ס, ואפילו מסתירים מהקצינים הגרמנים את השלט שהמספרה שייכת ליהודי.
כשהגזירה על ענידת הטלאי הצהוב נוחתת על היהודים, לא נותר לרומן-אבי המשפחה לפצל את המשפחה. רומן מצייד את שני בניו: ז'וזף ומוריס בכסף, כרטיסים לרכבות, ומפות. כל מה שהוא מבקש מהם לברוח לניס, שנמצאה אז באזור החופשי של צרפת.
אחד הקטעים הקשים והמצמררים, היא סצנת השיעור האכזרי שרומן נותן לז'וזף בן ה-10, על מנת שלא יחשוף את זהותו היהודית.
הסרט מלווה את שני האחים לאורך שנתיים, כשבמהלך השנתיים הללו המשפחה מצליחה להתאחד ולהיפרד. בעת התאחדותם ולמרות שנחלי דם זורמים באירופה ובצרפת, המשפחה מצליחה להשתעשע ולבלות יחדיו.
ישנם לא מעט קטעים שמצליחים ללחוץ על בלוטת הדמעות, ולמרות זאת אני חושבת שניתן לצפות בסרט הנוכחי עם ילדים, ולו רק מהסיבה שלא תמצאו בסרט צילומים וסצנות זוועתיות מוכרות של השואה.
תחילת הסרט בצלילים שקטים, מלטפים ואיטיים, מלווים בצילומים מרהיבים של נוף, וכל התמונה הזו מגלגלת לצופה את המשפט השבלוני: "השקט של לפני הסערה".
הסצנות בסרט רודפות אחת אחרי השנייה, ומעניקות לסרט קצב תואם ל-110 דקות, שאינן מורגשות או מכבידות.
ליהוק וגילום התפקידים על ידי השחקנים מעולה. אהבתי במיוחד את המשחק של ג'וזף בן ה-10, שגולם על ידי דוריאן לה קלש בן ה-12. לא נופל ממנו משחקו של מוריס שגולם על ידי השחקן בטיסט פלריאל פלמייר.
אבי המשפחה-רומן גולם על ידי פטריק ברואל, שחקן מוכר ומוערך, רק חבל שדמותו לא נראתה ביותר סצנות על המסך.
לדעתי, סרט מקסים ומומלץ בחום שכאמור לא מותיר עיניים יבשות.
בשורה התחתונה-שורה מהסרט: "תסתכל קדימה ולא לאחור".
ציון 9 מתוך 10
לי יניני
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
