השיר הזה על כל אחד מאיתנו, שווה קריאה...
צועד בקו ישר במדבר שלא נגמר
לחפש אחר אושר עיני עייפו
ללא תכלית אני נותר
אולי אמצא מים לנפשי ביום המחר
אשליות לא פוסקות ממשיכות לתעתע
רעב וצמא במדבר קר ואפל אני גווע
רק התקווה נותנת לי כוח להתקדם
במדבר הכל כלכך דומה ומשעמם
ורק את בוכה בולעת לשונך
נשארת עקשנית ואוגרת בבטנך
דמעותייך זולגות נגד רצונך
רוצה את החום הישן שעטף גבך
אין זכר לחיים בהמשך הדרך
בארץ שממה מלאה כל טוב יושב לבדו המלך
נעלמו הצמחים ונעלמה השמחה אי שם
הלכו היושר והאמת ונעלמה אהבת החינם
אחרי שקראתם את השיר שלי אסביר אותו, כי הוא מדבר על כל אחד מאיתנו.
המדבר-אלו החיים של כל אחד מאיתנו, הכל כלכך דומה בכל מקום ואין באמת משהו מספק.
המים-הם תחושת האושר שכולנו מחפשים, עכשיו לכו לחפש מים במדבר...
האשליות-הן אלו שמתעתעות בנו שהאושר קרוב, ואחרי שהאשליה מתנפצת אתה נכנס לדיכאון ומרגיש "גווע" ברעב.
רק התקווה שיום אחד נמצא מים נותנת לנו כוח להתקדם ולהמשיך
העולם שטחי וחסר חיים כי לזה אנחנו הפכנו אותו! ורק אנחנו יכולים לשנות זאת...
את בוכה-זו הנשמה של כל אחד מאיתנו, שאוגרת בפנים את כל העצב וצמאה בעצמה לאהבה.
כולנו בוכים בתוכנו גם אם לא נראה זאת כלפי חוץ...
כולנו 90% מהיום בתוך מסך שלא מוביל לכלום, מחפשים אחרי אוכל בשדה כותנה.
המלך-זה האלוהים של כל אחד מאיתנו(אין קשר לדת), אנחנו פה חיים ביחד איתו בארץ מלאה כל טוב ומתמקדים בכסף(דבר כלכך רייקני).
לאן נעלם היושר של האנשים? למה כולם מחפשים מאיפה לקחת ומה ייצא לנו זה?
משימה:
שכל אחד יעשה דבר אחד טוב למען חבר/ה או ידיד/ה או בן משפחה בידיעה שלא יצא לנו כלום מזה אין לכם מושג כמה זה מספק(זו תחושת האושר שעליה דיברתי)
כל הזכויות שמורות לגיא בלילתי
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה