ציטוט מהתפסן בשדה השיפון

הקטע האחרון בספר.
"כל מה שאני יודע, בעצם, זה שאני ככה מתגעגע לכל אלה שסיפרתי עליהם".
"אף פעם אל תספרו שום דבר לאף אחד. אם תספרו, תכף תתחילו להתגעגע לכולם."
אפשר להגיד שזה שאני כותב את זה, זה הופך את הקטע לארס פואטי, כי עכשיו אני מתגעגע לקרוא בספר.

אבל בכיתי ללא שליטה לאורך כל הספר.
מה הכי "תפס" אותך בספר?

כנראה שההזדהות עם הולדן.
אני מרגיש שלא משנה כמה אני נהנה מספר, קשה לי באמת להסכים עם מה שהדמויות שם עושות ולהבין מה מניע אותן.
ובספר הזה אני מבין איך כל דבר שהוא עושה, אני בעצמי הייתי עושה את אותו הדבר.
ואם להיות ספציפי, אז כל מוטיב הבדידות שעוטף אותו מאוד נוגע לי. ההפנמה הזאת שלא משנה מה תגיד, זר לעולם לא יבין אותך.
זה בערך פחות או יותר.

מה איתך? מה תפס אותך?

עולמו הפנימי העשיר והמופנמות כלפי חוץ. הקושי להתמודד
עם האבל על אחיו. הניכור של בני המשפחה. הקשרים עם המנה להזקן.
עם חבר של אחיו. עולמו של המתבגר הספציפי הזה.

פורומים›ציטוטים ושיטוטים›ציטוט מהתפסן בשדה השיפון

אז לך על זה. אני קראתי אותו לא מזמן.

מה תפס אותי?...

אותו הדבר. תפיסת עולמו של הולדן. רק שאתה ניסחת את זה במדיוק ולעניין.