לא אוהבת שיכלולים , אישתי.
הטלפון שלה חגג לא מזמן בר מצווה, נשבע לכם אמיתי.
היא בת 31. הסלולרי שלה התגייס איתה לצבא, נזרק מתחת למשאית נוסעת, נפל מקומה שלישית(הטייסים 20 נ"צ) דרכו עליו מעל 20 פעם , נעלם לשלושה שבועות ונמצא בתוך דלי מים יחד עם טלפון אלחוטי של דייהו(הדייהו - מת) ננשך במקור של יען, נלעס על ידי כלבלב טיפש- פעמיים. התפרק לגורמים קרוב לחמישים אלף פעם, מהפאנל החיצוני שלו נשארו רק שאריות של פלסטיק לא מזוהה, הצבע המקורי היה ורוד, עכשיו יש לו גוון של מדי מג"ב, שש פעמים הוחלפו בו הסים והכרטיס זיכרון, רק הגוף עומד איתן, חתול עם תשע נשמות שכל הזמן מקבל מלאי חדש של תשע נוספות כשאישתי העיקשת מכריזה "זה הטלפון הכי טוב שיש. מי צריך את כל הטאצ'ים האלה, הכל זבל!"
לימים זכה גם לשם המתוק "ורדה" שכמו שאמרתי, קשר בין ורוד לטלפון הזה הוא מקרי בלבד.
את בר המצווה לא חגגנו, כמובן, אני מתכוון להפתיע את אישתי שתחיה בפאנל חדש .
אני מגיע לדוכן של טלפונים סלולארים, איש גדל מידות שלא אכנס כאן לנושא עדתי חלילה . רק אציין שמבנהו הכולל מזכיר מאוד מקרר, מרובע.
לא חשוב.
אני ניגש אליו ומציין שאני מעוניין בפאנל חיצוני למכשיר נוקיה, רצויי בצבע ורוד.
המקרר מרים את עיניו מהמכשיר שאחז בידו, ידיו גדולות ועליהן מודבק שרקן מסוג אנגורה שנמשך עד הכתפיים.
"תגיד לי ביז'ו, אתה חושב אני מוזיאון?" אמר הבחור ועיניו יוקדות, מדהים כמה מהר נשרפים הפתילים אצל מוכרי הטלפונים הסלולארים הלא חדשים(גם המכשירים לא חדשים)
ואני משיב בנסיגה שלוש וחצי מטר לאחור " מה אני יכול לעשות, יש לטלפון הזה בר מצווה, אישתי מתעקשת עליו שנים" אני מתנצל ומתכרכם.
"אתה לא צריכה לעשות לו בר מצווה ,בלאט, אתה צריך לעשות למכשיר הזה טקס אשכבה!!! (אשקאווה -כמו שנאמר בשפתו)" מתרעם החבר.
" בכל זאת" אזרתי אומץ ופניתי אליו שוב מתכווץ כולי מחשש שהכיסא שלו יפגוש אותי מקרוב...
" אני בודק אצל חוור שילי(חבר שלי) מה יש אותו פעמים ענתיקות, מבין ביז'ו?"
"מבין!" אמרתי ונשימתי חזרה אליי ומעט אחרי זה גם הדופק וזרימת הדם.רק עכשיו שמתי לב שנרדמה לי הרגל וריח של נמק החל לעלות ממנה, לעזאזל, איזה ריח, כל כך מהר נרקבה? אה, לא, זהו ריחו של בית השחי הענוג של חברנו, קרוב כל כך לעילפון שמתי לב לגוון השחרחר אפרפר בראייתי... התיישבתי על שרפרף ברים גבוה.
הגופיה המטפטפת שלו השאירה שובל פרומונים של גורילות על הדלפק בעת שהתקשר לחברו, מתנשף מן המאמץ הכביר בחיוג מהיר מהאייפון המוזהב שלו.
" ביז'ו...חיחידענגגדעכךןטע" צעק החבר מהטלפונים החדשים על חברו מהטלפונים העתיקים "לעהלחיהנבט ךחיכווי" אמר... ולפי הבעות פניו המאירות והנהונו כלפיי הבנתי שאכן נמצאה התגלית הארכיאולוגית של ימינו אנו.
" תשמע, ביז'ו, תלך פה ברחוו(ברחוב) איפה תחנה מרכזי (מרכזית)" התנשף כמו לפני התקף לב " יש אותי חבר יש כזה מה בשביל אישה שלך(יש לי חבר שיש ברשותו הפאנל הנכסף לאשתך).
נפרדתי מהאושיה הפרוותית ומריחו ושמתי פעמיי מסוחרר מהידיעה ומחוסר החמצן הזמני באונות המוח, נזהר שלא להתקל בחלונות ראווה...
בהגיעי לפינת הרחוב נדמה היה ששבה אליי ראייתי, אולי זו הצחנה של תל אביב שהייתה מהולה בשרב , אולי הלחות ואולי שלושתם יחד.
כך או כך, תרתי אחר דוכן הארכיונים , שומו שמיים... אולי לא שבה אליי ראייתי... אולי אני הוזה, אולי המקרר הולך מהר יותר ממני, אולי הכל ביחד. איך החליף בגדים כל כך מהר?
היה של הביז'ו לתפארת הזה לבוש חולצת דיאדורה צהובה, מכנסיי דיאדורה צהובים ונעליי דיאדורה, נו תנחשו, צהובים כאילו השמש יוצאת לו מהתחת ומאירה אותו בגווניה המסחררים...
"אה ביז'ו" פונה אליי הכפיל,"אתה זה מחפש לאישה בר מצווה?" חייך וחשף גורמט מתחת לשפתיים.
"כן זה אני"
אז פינה הדוקטור הצהוב את מה שהיה על הדלפק אצלו, הוציא שק מהאוב תוך שקולותיהם של שדים וזדים נשמעו עת שפתח את הדלת הארורה לתא הקטן מהגיהנום.
בתנועה אחת שפך את תכולתו של השק, כמו מים צלולים נשמעו פיסות הפלסטיק ניתכות על הדלפק הלוהט
מהשק נשמעו עוד קולות וביז'ו חסם את השק בידיו וסינן משהו בשפתו, חבט בשק עד שנשתתקו הקולות והחביא אותו בצד...
הררים הררים של פאנלים משובצים באבני פלסטיק טהורות , מלוטשות ביד אמן סיני בן 6 , זהב וזהב, 24 קאראט 636 קאראט , כל מה שרצית לרשום על המדבקה שעליה רשום שם היבואן- קיבלת!
ואני מחפש את הפאנל הורוד. אובססיה אחזה בי, זה לא וזה לא, וזה זהוב מדי, ופה אין ורוד, וההוא מוזהב, וזה צבעו מעין פלטינה. והכל רבותיי משובץ פלסטיקי חן ,ערמומיים במשחקם עם האור שוברות את קרני השמש באור יקרות...
לא מצאתי ורוד.
ביז'ו הנחמד והצהוב הפך לפתע לאדום.
שיני הזהב נפערו לפתע ככריש רעב המוצא את טרפו בליויתן גור פצוע ומדמם שאינו מלווה על ידי אימו והוא עזוב ומופקר... עוד בטרם הספיק לעופף עלי כיסא ראיתי בזווית העין את דמותו המקררית של הביז'ו הראשון רצה לעברי כמו הדמות בנוסע השמיני נוטפת ג'ל וזיעה, ואני ברחתי מן המקום ועליתי על מונית שירות ראשונה שראיתי לתל גיבורים, זה בכלל לא היה הכיוון שלי , אבל מי היה רוצה להיטרף בחיים על ידי שני ביז'ואים ?
חזרתי הביתה בשלום.
חגגנו לו למכשיר הזקן בר מצווה חרישית בדמות סלוטייפ שכרכנו סביבו.
אישתי אפתה עוגה בצורת סמארטפון...
"בשנה הבאה" היא אמרה, "בשנה הבאה הוא יהיה בן 14, תראה כמה הוא יפה..."
לא אוהבת שיכלולים, אישתי....
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
