שיישטף הכאב,
הרחק הרחק מכאן.
שתעלה הריקנות,
בסערה השמיימה.
שיואר הלילה,
בכוכבים נטולי אבק.
שתיעלם העצבות,
עם האוויר המשוגר מן הריאות.
שייעטף הפחד,
בחום הנשמה, באריזת האהבה.
שיבוקע הספק,
כטרשים אחר מהלומה.
שתצלול המועקה,
אל מעמקים אבודים.
שידהה המאבק,
כצבע בציור קפוא.
שיישבר התסכול,
כשרב כבד.
שייפתר הייאוש,
כחידה לכל מתבונן.
שיסתתר הרעש,
מפני פרשי השלווה.
שתיגדע החולשה,
כענף סורר.
שתיסחף הבושה,
במערבולת דממה.
שתישטף הכניעה,
בזרם חיי הרגע.
שימוגר הרוע,
על-ידי מלאכי אמת.
© איתן ליב
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה