הולכת לבדי במורד הרחוב.
יורד גשם,
ואנשים לא יכולים לראות
ציפור קטנה יושבת על כתפי,
לוחשת לי בתוך האוזן:
את כל כך קטנה,
את כל כך טיפשה,
את אפס, אפס, אפס
את תפּלי.
יורד גשם,
ואנשים לא יכולים לשמוע
איך אני מתחננת בלי קול:
ציפור קטנה,
אני רוצה את האמת
רק את האמת
אבל לא את כל האמת,
לא כולה, לא עכשיו.
אנשים לא יכולים לחוש איך
ציפור קטנה מטלטלת ראש
וקולה לא מרפה,
וגשם יורד,
ואנשים לא יכולים לדעת,
ואני הולכת
לבדי, לבדי, לבדי
במורד הרחוב.
*
פורסם מתישהו בעבר בקבוצת דלק"ו.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה