זה היה ב-42 לאפריל 1991, סוף כהונתו של רונלד רייגן, עת ברית המועצות התפרקה לשלוש-עשרה מדינות שונות ומשונות.
התעוררתי ב5:87 אחר הצהריים, בתוך מקפיא בשר, במישיגן, ארה״ב. בפתח-תקווה הייתה אז מכה של פרעושים זומבים אז ערכתי נסיגה טקטית (ברחתי)
לארץ ובה יש מי שיגן- מישיגן.
שתי שניות אחרי שהתעוררתי אני הייתי-
עדיין באותה תנוחה בדיוק, מכורבל כמו קוקר-ספניאל משומש, מפזם לעצמי:
״הו מאמא מיה מאמא מיה!
מאמא מיה לט מי גו!!!״
אחרי 12 שניות בערך עדיין הייתי באותה תנוחה, ופיזמתי:
״סו יו ט׳ינק יו קאן לאב מי אנד ליב מי טו דאיי?!״
אחרי שעתיים הייתי בבית חולים במחלקה לטיפול נמרץ כש-70% מגופי הם כוויות קור בדרגה 007.
פיזמתי לעצמי משהו כזה:
״אההההההה! כל כךךךך כככווווואאאאאאבבבבב!!!!!!!!!!״
(אם תהיתם, זהו המקור ללהיט המטאל המפורסם- ״אהה! זה כל כךך כואאאבב!!!״).
אז החלמתי והתאמנתי וחזרתי לכושר-על בזמן שמוזיקה קצבית וממסחרת התנגנה ברקע והכל,
הצלתי ת׳עולם, הצלתי ת׳עולם עוד פ׳ם, פעם שלישית הוא בא אלי, גמור, עם בקבוק של קטשופ היינץ ביד, ואמר לי:
״אחי, בא לי למות.. חאלס עם הקונצים!
׳תה לא מבין שה״שיקגו בולס״ הפסידו ל״יאנקיז״?!?!״
אז נתתי לו למות, ובניתי מלגו פיצי פיצי פיצי שנקרא אז ״אטום״ את העולם הזה, ואז נאלצתי לשתול לכולם את כל הזכרונות של הדברים החשובים:
היו דינוזאורים וככה, ואז היו רומאים שלבשו מגבות והרגו אריות, ואז המציאו את הטלוויזיה...
קיץקץ, שיכתבתי את ההסטוריה כמו אייזק פאקינג אסימוב, ואז הייתה השעה 8 בערב.
פתחתי ת׳טלוויזיה בערוץ הקניות לוומבט הצעיר ושודרה שם תכנית דוקומנטרית אמיתית לגמרי פיקטיבית על קרב של קרב מגע בין צ׳אק-פאקינג-נוריס
לאלוה-פאקינג-ים, שבסופו צ׳אקי מת מאיבוד אינטיליגנציה ואלוהימהים מת מעודף שיעמום.
ואז נשארתי רק אני, ובעזרת שותפה, עשיתי...
אותך!
כן כן, אני אבא שלך.
כככןןןן, גם שלך!
ומתוקף תפקידי כאבא לא- מתפקד, אני פוקד עליך:
תנשום, יא *** ****** וגם **** ********!!!!!
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
