בן לזמן
כשהצל, המרכין את ראשו, מחסר התדמית,
והזמן, החולף, משתולל, ואינך, המביט...
ופניך גלומות הזקנה ביומן של חייך...
ושיבה מלבינה שערך, אך אינה משקפת...
תחושתך מהולה ביגיעה, אין מעז הנוגע...
ופרקי הדרכים נמחקים בנקודות העבר,
ההווה , המופיע פתאום, ואף הוא כבן הלך,
כשמאיר או נמחק, או יחשך, ואין למה ידוע,
והיום, לא כדרך הזמן, ישנה את צבעיו,
בשובך מקרבות הלילות, באין צפייה לשחר,
והטעם, מריר מן המר, הוא כטעם הכרך,
החלום מעייף את שנתך בשהייה איולת,
שארכו, הנמדד בגלולה ארורה של שתיקה.
בשבריר השנייה אתה-שח הברות בלי קשרים ובלי סדר,
וראשך מתנפץ בקירות העשן בהיות בן לזמן.
14.9.77
דלתות
חרפים בשלהי ממטרם הצפופים,
וצנה את גופך הצנום מכרסמת
הדמעה שקפאה על לחיו של האיש,
והזמן בן עונה מצחקק ושובק לו בחרף.
אז אתה ברגלים כושלות מדדה על פרקים,
האתמול מתעטף הינומה, ובחושך דומע,
ניגונים עתיקים יסתתרו בקופסת נגינה,
וקירו החיצון של גופך יעטה אבן צוננת.
משעולי הדרכים יתקצרו לנתיב של דלתות דירתך
מעצמת סגירתן יעלם היחיד הנותר שבחדר,
האחר יתכרבל באבלות של מצע שכחה,
והחוץ... בשלהי ממטריו הצפופים של החרף.
31.12.77
ההלך
הם קראו לו ההלך,
כי פרקו מכיסם
את קמצוץ השקלים.
והוא...
הוא לקח ושלח מידו,
כי גדולה הייתה נדבתם מכיסו,
ולא יכל ללכת...
כי כבד מנשוא היה אז גופו,
שלא השכיל לשבת...
כדרכו של ההלך,
הוא פשט את ידו...
אך תמיד מאן לשבת.
הוא שלח כף ידו,
ופלס פסיעותיו בלא דרך...
אך ללא... ללא... המשיך ללכת.
בגב הספר: נולדתי בשנת 1944, זקנתי עם הזמן.
ספרי הראשון: "בתוך השהיה"
לאחר ששהיתי שם. נולד ספרי השני "בן-לזמן"
ובזמן האחר - האחרים...
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
