פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 265 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 10 שנים ו-2 חודשים לאן המריא איקרוס Mr. Vertigo
הי, מי שם? צעק אילן ובקושי צעקתו גברה על הנביחות של הכלבה. בעודו מגרד את קורי השינה מעיניו ומנסה לשמר בזיכרון ולא לשכוח את החלום שבו סוזן וגה, שרליז ת'רון וקייט בלנשט ישנות לידו וליד עופרי על ספסלי העץ שבתחנת הרכבת בצ'ונגצ'ינג. מוצצות קליפות תפוז מנדריני כי לא נשאר כסף לברווז פקינג ולא לשום דבר אחר, ואנחנו עפים על האדים של ערק איילים עד לטוקיו.
הנוקש מעבר לדלת הכניסה של הבית החרה צעקה אחריו: "מע"מ". עוד לא ממש ער אבל איכשהו הצליח לקלוט את המילה שהאיש בחוץ צעק כרגע ולחזור לעצמו על המילה הזאת "מע"מ?!". ולשאול 'מה לעזאזל יש לי עם מע"מ האלה', עצמו גנב עוד דקה ולא ענה, אבל הרי שאין לו עסק פרטי, ואיננו זקוק להוצאת חשבוניות כפרילנסר יותר, ולפיכך אין לו ממה לחשוש. הם הרי לא יודעים כלום יותר ממה שהם יודעים, חשב בינו לבינו כמנסה להרגיע את עצמו.
חדר השינה חשוך כי התריס מוגף לגמרי, ולא פשוט למצוא חתול שחור בחושך כזה. כששמע אותו משחרר צווחה פוצעת שקט הבין שמצא אותו אגב דריכה על הזנב מבלי משים כשירד מן המיטה מגשש את דרכו אל הקוראים בדלת.
בחוסר יציבות הגיע אליה, אל הדלת, פתח אותה, ולפניו שני חוקרי מע"מ, חוקר שנראה כמו ג'יימס גנדולפיני ביום בינוני אחרי שד"ר ג'ניפר מאלפי אכלה לו ת'ראש, וחוקרת צעירה שהזכירה קצת את סקרלט ג'והנסן - כמובן שהמראה המלבב שלה העירו אותו באחת כדי לחשוב לעצמו שיש כאן הזדמנות לחגיגה. האיש אמר שקוראים לו עמוס פוקנר והציג איזשהי תעודה מזהה. היא הציגה עצמה כרחל ששון וחזרה אחריו בסגנון ובניואנסים זהים של הצגת התעודה - שליחת יד לאחור תוך הפנייה קלה של חצי גוף לשמאל ואז הקרבה של התעודה לשבריר שנייה מול פניו של האובייקט.
"כן" שאל "איך אני יכול לעזור" -
"אתה נדרש לחקירה" אמרו שניהם כמעט ביחד תוך שהיא ממרפקת אותו כאומרת תשאיר לי את הדיבורים. -
"מה עשיתי?" -
"החשד הוא שעברת על שניים מחוקי המסים של מדינת ישראל" היא השיבה לקונית -
הוא לא הצליח לזהות שום נימה מיוחדת שמרמזת על משהו מהלך הרוח שאחז בה, האם היא צוחקת? אולי היא רצינית? או שהם בכלל רוצים להוביל אותי למקום אחר? שאל בראשו. כלום. פשוט כלום. היא שחררה את המשפט הזה ביובש טוטלי, ושום סאבטקסט לא הצליח לזהות כמסתתר מאחורי הדיבור הישיר שלה.
"איזה חוקים" ניסה לשאול בעודו נמצא במקום בטוח. -
"על כך נחקור אותך במשרדים שלנו" אמר פוקנר -
"אני צריך לקחת משהו איתי" שאל, תוך שהוא מתעלם מהכלל הראשון שייעצה לו פעם חברה טובה עורכת דין - "דבר ראשון תתקשר לעו"ד כשאתה נחקר על ידי מי מרשויות המדינה" הזהירה פעם ורד.
"אין צורך" אמר אורי. "תוך כמה שעות אתה בבית" -
"אני יכול לנסוע עם האוטו שלי?" -
"חבל על הדלק" זרקה רחל בשביב של חיוך -
"תנו לי חמש דקות להתארגן" -
"קח את הזמן שלך" אמר הוא -
נכנס לחדר הרחצה שטף פנים, צחצח שיניים ותיקן שיער. התלבש בחופזה - ג'ינס, טריקו לבנה וכפכפי אצבע לבנים. העיר הייתה כמי שחולפת על פניו במהירות, על דרך השלום (אז מה אם אין שלום) שאחר כך זה נהיה אלוף שדה (כשאין שדות וגם האלופים זה כבר לא זה) פניה שמאלה לדרך רבין בגבעתיים (שרצחו אותו ואת השלום ממקודם) ומשם שמאלה לויצמן 19 בעיר (שמתהפך בקבר כשהוא קורא את עלון התעמולה של המדינה "פראבדה ישראל"). עולים לקומה שנייה. ואילן מחכה שמי מהם יפתח את הפה ויספר לו מה הוא עושה כאן.
"אתה מבין למה הגענו אלייך" שואל עמוס -
"אין לי שמץ אבל בטח תכף תספרו לי" -
""נספר" אמרה רחל "אבל קודם מה אתה יודע על צ'ונגצ'ינג" שאלה -
"מה שסיפר לי פרופ' ויקיפדיה, שזו עיר מסחר תעשייתית גדולה בדרום מערב סין שיושבת על נהר יאנגצה מה שמאפשר יציאה וכניסה של אניות מסחר גדולות לים סין המזרחי ממנה ואליה מה שהופך אותה לעיר נמל אטרקטיבית". -
"ומה עם העסקאות שסגרת שם עם צמרת הבידור האמריקאי מבלי לדווח לרשויות המס שלנו כנדרש?" שאל עמוס -
"על מה לעזאזל אתה מדבר" צעק בהתרגשות -
"אל תצעק. הכול בסדר" אמרה היא -
"מה בסדר, מה?! כלום לא בסדר!" -
"תראה, אנחנו יודעים שסגרת על שתי הופעות של סוזן וגה בקיסריה עם הפילהרמונית של וינה. ושהרמת הפקת ענק עם שרליז ת'רון וקייט בלנשט בתקציב של רבע מיליארד דולר. אז בוא לא נעשה את זה קשה, טוב?". -
"מה?!" צעק המום. "אתם בטח מתלוצצים... ותכף תגידו שגם סגרתי על סרט פורנו עם מרצ'לו מסטרויאני, נטלי פורטמן, ג'יימס האנט, מארין ואכט, ברוס לי ומנדי רייס. אבל אתם לא יודעים שגם שמרתי תפקידי אורח לאיילת זורר, פול ניומן וסייד קשוע. נכון? תקשיבו, אבל תקשיבו טוב, סבבה?! הפעם היחידה שהייתי בצ'ונגצ'ינג עם צמרת הבידור האמריקאי כדבריכם הייתה אמש - בחלום שלי! מרוב שנתקענו בלי כסף ישנו על ספסלים בתחנת רכבת ומצצנו קליפות תפוז. אז אתם מדברים אתי על הפקות ענק? השתגעתם או מה?! והיה שם גם עופרי שבינתיים התחרפן מסמים, פטריות ומה לא - אתם בדרך גם אליו? לא, כי הוא ממש ישמח לכם ויקבל אתכם ממש יפה בכותנת של גהה ובטח יגיד לכם שהכול אמת, הוא אפילו ישמח מאד לספר לכם שפתחנו פארק שעשועים ענק על הירח עם מתקנים שלא מהעולם הזה, מבוססים על הטכנולוגיה המתקדמת ביותר של נאס"א. ושהשותף המרכזי שלנו הוא ישו, ושמחר יש לנו ישיבת הנהלה איתו ועם יהודה כי אנחנו שוקלים בחיוב להתרחב גם למאדים אחרי ההצלחה הגדולה על הירח. הוא גם יספר לכם שג'ים מוריסון, ענבל פרלמוטר, זוהר ארגוב, איירטון סנה ואיימי ווינהאוס יהיו הנסיינים הראשונים שלנו על כוכב הלכת האדום. זאת אחרי שאת הנסיינים על הירח בחרנו מקהילת הסופרים, היו שם: ריימונד קארבר, אלזה מורנטה, נג'יב מחפוז, חזי לסקלי וסילביה פלאת' שחזרו מעולפים והציתו את דמיונם של שאר החברים, הגדיל לעשות דיויד פוסטר וואלאס שכתב את המניפסט הידוע 'משהו כיפי *לא* לכאורה שאחזור עליו שוב ושוב ושוב'. אז מה? נזוז? נלך לבקר את עופרי? אתם תגלו שהוא חוזר בדיוק על כל מה שסיפרתי לכם עכשיו, ובדיוק באותו הסדר של הניים דרופינג הזה - ואל תשכחו שכל הסיפור הזה סובל מאיגיון של חתול ספינקס שקראתי לו "חיים" אחרי שבלע 20 מ"ג קלונקס במכה ולא מת".
"טוב, טוב תירגע" ניסה עמוס. "זה לא ממש מידע מבוסס אלא פשוט על בסיס התכתובת של גב' וגה בפייסבוק" -
"אני לא מבין. אז גם אתם וגם סוזן הצלחתם להיכנס לראש שלי באמצע שאני חולם" שאלתי כמי שלא מאמין למה שעצמו שואל. -
"נו... זה הצ'יפ הזה שמוכנס לדרכון החכם" אמרה גב' ששון שחזרה למצב צבירה נינוח אחרי שעה במזגן. -
"אבל יכולתם לבדוק עם ביקורת הגבולות שהדרכון שלי מעולם לא הוחתם בסין" אמרתי -
"הוא מוחתם" חתמה רחל.
"זין הייתי בסין, על מה את מדברת? הכי קרוב שהייתי לסין היה ב 1996 בהונג קונג כשעדיין הייתה עוד תכשיט של המלכה אליזבת" -
"הנה תראה" זרק עמוס את הדרכון שלי על השולחן -
חטפתי אותו מהשולחן והצצתי בו "זו החתמה מרחוק" זרקתי כאבחת חרב והעפתי אותו חזרה לשולחן. כמי שכבר הבין את כל העניין הביומטרי הזה -
"אולי" סגר עמוס. "בוא נעבור לעניין הבא" חתם כאילו הצלחתי כבר להשתלט על ה-ויברציות שהתחוללו בי מהאשמה הראשונה, על הכניסה לראש שלי ועל האישור ב"אולי" שלו על "ההחתמה מרחוק" שיצא לי ספונטנית. והוא בשלו:
"אנחנו משוכנעים שאתה עומד מאחורי כל הקמפיין הפייסבוקי שקורא להעלים מסים 'כשאתם מעלים מסים גם אני מעלים מסים' ובעקבות כל זה המוני אנשים משלמים בשחור והמדינה אוכלת אותה בהפסדים של מיליארדים בגללך" -
"הי רחל, מה נהיה? את רוצה להגיד לי שאתם לא מכירים את הפרפר, את החכמה, את החכמה שבדיעבד?" -
"מכירים. ויודעים שאתה הפרפר".
התחלתי לצחוק. זו באמת כבר הייתה אתנחתא קומית. "אני? הפרפר?" "בשיא שלי, ביום טוב במיוחד, אני יתוש!"
"בדיוק" אמר עמוס. "ומשכך אתה מציק לנו כמו דעא"ש" -
"תראו, אני לא יזם עסקי גג חזונאי עסקי" -
"זהו בדיוק. אז אתה מודה שאתה הפרפר?!" -
"מה פתאום! זה בדיוק העניין, הפרפר את רוב הדברים הטובים שלו מעתיק מאנשים עם אופק הוא עצמו חף ממקוריות, אבל הוא יזם בנשמתו" -
"אלה לא מחשבות שלך?" -
"אני לא עושה כלום חוץ מלדבר אבל כל מילה שלי שווה זהב. אני מדבר זהב ואחרים עושים מזה כסף" -
"נו אז אלה מילים שלך. באחת אתה אומר שלא אתה ובשנייה מפליל את עצמך" -
"לא. גם אני שמעתי אותם מאיזה אמריקאי אחד שדיבר על אלוהים וקומוניזם" -
"מה הוא אמר?" -
"שהקומוניסטים שונאים את אלוהים כל כך בקול רם שהוא עושה להם דווקא. ראיתם פעם קומוניסט מאושר?" -
"זה מה שהאמריקאי אמר?" -
"זה לא האמריקאי אמר, זה עוזי וייל אמר, לא קראתם את הסיפור 'ביום שבו רצחו את ראש הממשלה'?"
"לא!" צרחו שניהם כמי שסבלנותם פוקעת "החלטת לשגע אותנו" התעצבן פוקנר. "האמריקאי אמר, עוזי אמר, תחליט כבר מי אמר כוסאוחתו, או שלא נצא מפה עד חנוכה" -
"הוא כתב את זה ב 91 אולי אפילו לפני וברבין ירו ב 95. איך לא ידעתם מזה?" -
"אז מה אתה אומר? שעוזי וייל סוכן שב"כ? ולמה אתה אומר ירו? הבן של הגננת התימנייה מהרצליה ירה, ולא ירו, אל תגיד ירו, הבנת?!" -
"לא. עוזי רק חזיין עתידני שיודע לכתוב בן זונה. וירו כי... לא יודע... ככה יצא לי... אתה בטוח שלא ירו?" -
"בטוח, בטוח!" אמרה רחל ועמוס חוזר לדרוש ולדוש בפרפר עם הכנף השסועה שלא הצליח לחצות את הכביש "אז הוא הפרפר?" -
"מי?" -
"הסופר הזה" אמר עמוס במן מיאוס כזה שבדרך כלל משווים כשנתקעים בפקקי ענק לא צפויים בשעות מתות או כשמדברים על איזה רב כריזמתי שבשעות הפנאי משחק סטריפ פוקר עם נעימי זמירות -
"לא יודע" השבתי ביובש כשכבר כמעט בא לי לבכות וקר לי ואני מת להשתין ואת הכל אני מצליח להסתיר פרט לשלפוחית כי אני משכל רגליים והיא מחייכת ומחיוכה אני מבין שהיא אשכרה קולטת וממש משועשעת מהעינוי שלי -
"אז מה אתה משגע לנו ת'מוח?!" -
"חשבתי שאתם משגעים לי, לא? אני בכלל יש לי אישור של 'דרגת לא אכפת לי משום דבר בשום עניין בשום פנים ואופן' ל 365 מעלות, סליחה, לשלוש מאות שישים וחמישה ימים" אמרתי בחיוך ובכל הרוך שהצלחתי לגייס כדי שלא יתפזרו עלי -
"שוב אתה עף למקומות לא לנו? בניסיון טיפשי למרוח זמן" שאלה ואמרה היא "ומה זה אישור של 'דרגת לא אכפת לי'? לא שמעתי על זה בחיים" שאל ואמר הוא -
"בחיי, תשאלו את מאיר אריאל" -
"הוא מת" צעק פוקנר כמו מגלה יבשת חדשה -
צחקתי. "מה אתה צוחק" שאל מרקו פולו, "סתם" עניתי "אולי תנסו לעשות איתו סיאנס" -
"אני מבינה שאתה רוצה לבלות כאן את הלילה חתיכת סתום, אין בעיה! אני שואלת שוב, מה זו השטות הזו?"
"זה אומר שלא אכפת לי מכלום כי כשאכפת זה עולה בבריאות ובריאות עולה כאן מלא כסף, אז קיבלתי את האישור הזה כדי לא לבזבז על רופאים וימי מחלה כשאפשר לפתור את זה בסתם אי אכפתיות וככה אוכל לחסוך קצת כסף בשביל להחליף את המכונית שכל הזמן מטרטרת אותי למוסכים. ביקשתי הלוואה מהבנק אבל הם אמרו שההכנסות שלי נמוכות מדי, זה אישור דומה לזה שמאיר קיבל בזמנו בקיבוץ משמרות אבל האישור שלו היה רק ל 180 יום. כסף קטן, את מבינה? כולה מאה ושמונים יום והוא הסתובב כמו טווס, אני הצלחתי להוציא לשנה שלמה" וחייכתי כשאמרתי כסף קטן כמו שמאיר אמר על ה- 90 יום שהציעו לו לפני שנתנו לו למאה שמונים -
"טוב. אז אכפת לך או לא, מבחינתנו אתה הפרפר עד שלא תוכיח אחרת" -
"תגידי, לא התבלבלת? אני לא צריך להוכיח כלום, אתם באתם אליי אתם מאשימים אותי - אז תוכיחו שאני כן. ועוד דבר, יש לכם כאן שירותים" -
"לא" אמרה אגב גיחוך קטן כזה של ליזי בדיחי והמשיכה לעוף על עצמה "אנחנו משתינים בפרדס ואתה לא זז לשום מקום עד ש..." -
"עד שמה? עד שאשתין כאן בפינה? עד שיעוף לי התריס?" -
"עד שלא תגיד מה שאנחנו רוצים לשמוע כבר שבע שעות מזוינות" -
"טוב, OK, אז בגלל שאתם חושבים שאני הפרפר או יתוש מדעא"ש אתם אוכלים לי את הכבד?! אבל ואללה זה פחות נורא מהטלטולים שהשב"כ עושה לטרוריסטים פלסטינים" חצי שואל חצי אומר ומת כבר לעלות על איזו רכבת אפילו לירושלים, רק לעוף מכאן לפני נזק מוחי בלתי הפיך כתוצאה משימוש יתר שחייב אותי להיות תבוני, ער למתרחש וגם גמיש אחרת הלך עליי פה, ותוך כדי חשבתי לאן אני מתכוון להמריא מכאן, על איקרוס. לאן המריא איקרוס? "סבבה, מה אתם רוצים?" זרקתי, בלי שיהיו מוכנים-
"שהחיינו" זרקה היא כשהוא מחרה אחריה ב"אפשר להרים לחיים" דביק ושגרתי -
"מה להרים לחיים?! הוא לא יודע לנגוח" ביקשתי באיזה ויץ קטן לשבור את הקרח שהפך בינתיים לקשה ועבה כמו באגמים של מישיגן בחורף -
"חה!" 'חיחך' הוא, כשהיא מתעלמת וחוזרת לספר 'אומנות החקירה' שלה ושואלת "אתה קורא ספרים" כשהיא מרכיבה עכשיו משקפי חוטם של ספרנית -
"לפעמים" -
"קראת את 'כמעיין המתגבר'?" -
"כן. איין ראנד" -
"כן" -
"נו ו..." -
"אתה זוכר את פיטר קיטינג?" -
"האדריכל" -
"בדיוק. והוא יוצא לרחובות ניו יורק ומשתגע כי על כל גורד שחקים הוא רואה שלט ברזל שבו טבוע 'רוארק' 'רוארק' 'רוארק'" -
"נו אז מה?" -
"אז אצלנו היום בכל מקום זה "בונדי" בונדי" "בונדי" -
"ומה לי ולזה?" -
"אנחנו יודעים שאתה בקשר עם כמה מהם" אמרה רחל -
"סתם. יושבים שותים בירות, אוכלים המבורגרים ביומנגס לדילול הדם בכולסטרול ומקנחים בסברינה. זהו. אבל מה בינם לבין 'רוארק'"?
"כמו שרוארק שיחד את כל פרנסי העיר בניו יורק אנו חושדים שאלה גם דפוסי הפעולה שהבונדי האלה עושים אצלנו" -
"אבל רוארק לא שיחד אף אחד. וחוץ מזה אני לא יודע כלום. פשוט כלום" -
"שיחד לא שיחד, הם משחדים. ומכל מקום, אנחנו מאמינים לך. רק שנשתיל רשם קול זעיר בשלט של המכונית שלך, אתה נוהג לשים אותו על השולחן, נכון?!" -
"אנחנו לא מדברים אף פעם על עסקים ומה עושה מי ומי עושה איך. אף פעם." -
"אז תדבר. תוביל לשם." התעורר מיסטר פוקנר המנומנם כטוני סופרנו אחרי התקף חרדה. -
"עזוב עמוס. זה לא משנה בכלל. הם בונים את העיר, עושים קו רקיע מנהטן, מה רע בזה? בעוד כל מיני כלומניקים מבקרים אותם. תעצרו את הכלומניקים. לא אותם. וחוץ מזה, שוחד זה לא עסק של המשטרה?" -
"אתה לא תקבע מה עסק של מי" סגרה רחל, ועמוס המשיך במלמול משלו "עאלק קו רקיע מנהטן, זיבי מנהטן" -
"טוב, סבבה. אני מסכים" אמרתי מרוב תשישות אחרי חקירה של כמה שעות כדי שרק ישחררו אותי הביתה לאכול איזה בוריק תפוח אדמה אצל אליס. אחר כך כבר נחשוב על דרכי מילוט. -
"חמש דקות ייקח למחלקת הפונקציות המיוחדות שלנו להתקין צ'יפ הקלטה על השלט שלך. אחרי זה אתה משוחרר ונהיה בקשר" סיכם עמוס -
"או קיי" אמרתי וחשבתי בראש עאלק 'פונקציות מיוחדות' מצחיק הפוקנר הזה
יצאתי מהבניין, בשעות אחר הצהריים בויצמן גבעתיים, אין בעיה לעצור מונית. נכנסתי למונית הראשונה. פולו ישנה וצפופה בלי מקום לרגליים ואמרתי "סע"
נהג: לאן אתה רוצה נוסעת
אילן: הביתה
נהג: איפה זה הביתה שלך?
אילן: סע לחשמונאים 43 בחולון
נהג: שם אתה גר?
אילן: לא, שם אליס עושה את הבוריק שלה.
נהג: מה זה בוריקה?
אילן: אתה רוסי, מה?
נהג: קזחי
אילן: אותו דרעק רק עם אוכל טוב
נהג: מה זה "דרעק"?
אילן: דרעק זה כמו סבבה רק הפוך
נהג: אהההה סבבה
אילן: רק בסוף ה-סבבה תעשה פרסה
נהג: אז אתה אוהב רוסים?
אילן: כן. האמת שאני הרוס על רוסים אפילו שכל רוסי פה חושב הוא פוטין. פיזדאץ בלאט.
נהג: גם פוטין אתה אוהב?
אילן: כמו שאתה אוהב
נהג: אני אוהבת פוטין?! אני הרבה אוהבת פוטין - עד אני רואה פוטין אני חונייק אותו
אילן: אבל הוא חזק. ק.ג.ב, שש קוביות, מרדים נמרים, מתאגרף עם דובים וכל זה
נהג: ומה אני? חלש אתה חושבת?
אילן: הוא שאמרתי
נהג: או אתה אמרתי זה או זה אני אמרתי
אילן: טוב טוב, אתה אמרת. אתה עוד רוצה לדעת מה זה בוריק או רק למצוא את פוטין?
נהג: אה... כן, כן... כבר כמעט שכחתי בוריקה. טוב אתה מזכיר -
אילן : זה פאסט פוד של תוניסאים, זה בצק עלים שמכניסים לתוכו ביצה או מחית תפוח אדמה ביתית ומטגנים בשמן עמוק, ואליס מכניסה את זה בשלוש דקות לתוך פיתה של כיף עם חומוס, פלפל צ'ומה וחמוצים.
נהג: יופי, אני גם רעב.
65 דקות ארוכות זה הזמן שלקח מגבעתיים לחולון בשעות העמוסות האלה בגוש דן. חשבתי שאני מת בפעם השלישית היום והפעם מהשילוב של הרעב עם נסיעת הגיהינום הזו. הגענו, וכמובן שאליס כבר הייתה סגורה.
משם הביתה. נכנס, וגם הכלבה הלבנה וגם החתול הקירח באים אליי בטענות ובבליל של יללות ונביחות כי בגללי נשארו יותר מחצי יום בלי אוכל. דאגתי להם ואחר כך לעצמי.
אחרי שאכלתי סלט עוף עם מנגו, בייקון ואגוזי פקאן שנשאר מאתמול נכנסתי להתקלח. התמסרתי לזרם הקולח שדופק לי על הראש להגביר את קצב זרימת הדם זה בטח יעזור לי לחשוב בצלילות על 'מה לעזאזל עושים עכשיו' אני גם לא רוצה להפליל אותם וגם הבונדי האלה רחוקים מלהיות טיפשים. אבל זה רק גרם לכך שאיבדתי תחושת זמן ויצאתי אחרי שהמים הפושרים הפכו למי קרח. אחר כך התחרדנתי במיטה כשאני מהרהר אם התוצאה שווה את ההמצאה כלומר אם הסיכון שווה את הסיכוי שבהעלמת מסים והפיכת הון שחור להון לבן נקי ממסים, זה כמובן זרק אותי שוב לאיקרוס ולאביו ולשאלה "לאן אתה ממריא יא איקרוס" אידיוט שכמוך, כשאנוכי תוהה אם אינני טמבל כמוהו שמתקרב קרבה מוגזמת לתנור החימום של אלוהים. בכל מקרה, חי אלוהים שמגיע למדינה שדופקת ככה את אזרחיה שהאזרחים שלה ימצאו דרכים לדפוק אותה חזרה ולא יתרגלו להידפק, כי בסוף מתרגלים, או שאולי מאוחר מדי וכבר התרגלנו. אבל ואללה, בסיכום ביניים נראה לי שהיה שווה ולו רק בשביל כל הניים-דרופינג הזה בחדר החקירות של משרדי מע"מ גוש-דן האפרוריים עד כדי ניוון.
מאז אני לפעמים חושב על איקרוס הזה בלילות - זה עוזר לי להירדם. כמו טרטור המזגן של השכנה מעלי שבטח כבר נרדמה, והדיבורים בפרסית קצבית של השכנה שאני רק שומע אבל טרם הצלחתי להבין מהיכן.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
