פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 10 שנים ו-4 חודשים פנטזיה משחק בתפקידים

  הוא מהרהר לו. בזמן האחרון הוא נהנה לעשות TRACING למחשבות שלו. לחשוב על משהו אחד ואז להתגלגל עם כל האסוציאציות שזה מזמן, ובסוף לעצור, ולנסות לעקוב אחרי קו המחשבה שלו בחזרה למקור. כרגע הוא חושב על הציונים שלו, ועל הבגרות שמתקרבת, ועל איזה שמן ומשעמם המורה ההוא, ואיזו שווה המורה ההיא, זה מוזר קצת, לחשוב על מורה בצורה כזו, למרות שיש מלא סרטים שבהם זה קורה, כנראה איכשהו זה קוסם לאנשים, למרות שזה קצת מגעיל, אבל לא עם המורה הספציפית הזו, זה באסה שהיא לא נותנת לו גם ציונים טובים, אחרת היא היתה מושלמת, אבל נו טוב, הוא קרא איפשהו שיש תיאוריית שלושת רבעי, שאין מישהי שהיא גם פנויה, גם חרמנית, גם יפה וגם חכמה, חייב להיות אלמנט חסר, ולמרות שזה לא בדיוק מתקשר למורה הזו, זה די נכון, זה דווקא אחלה ספר, שממנו נלקח הציטוט, איך קוראים לו? לא זוכר, אבל הוא היה טוב, ישראלי, נראה לו, אפילו תורגם לאנגלית, לסופר היה שם מוזר...
  בזמן שהוא מהרהר הוא צעד לו לכיוון הרחבה שבה הוא קבע להיפגש עם שירה ואלה. שירה חברה שלו כבר ארבע חודשים, ובינתיים הוא מרגיש כאילו זה לא אחד מהיחסים האלה של שבוע-שבועיים-נגמר (למרות שמעט אף פעם לא מרגישים שזה יחסי שבוע-שבועיים-נגמר, זה פשוט מתגלגל לזה), זה גם הגיל הזה של חברויות שנשארות להרבה זמן, שורדות צבא, שורדות טיולים לחו"ל ומובילות לחתונה. לא שהוא חושב על זה, לא כרגע, לפחות.
  
  שירה ואלה עומדות בקצה המזרחי של הרחבה, ומשקיפות על העוברים ושבים. אלה מחזיקה ביד כוס אספרסו חמה מארומה, ושירה רק שותה מים חמים עם כמה חתיכות מלימונים בפנים (קוראים לזה פלח של לימון? כי הרי זה לא אותה הצורה כמו פלח של תפוז) כי היא קראה איפשהו שקפה זה מונע גדילה לגובה, ובגלל שהיא עדיין לא בגיל הזה שבו מפסיקים לצמוח, ובגלל שהיא גם ככה נמוכה, אז היא לא שותה יותר קפה.
  אלה בדיוק מספרת לה על החופשה המדהימה שהיתה לה ביוון עם המשפחה שלה. ושירה מקשיבה בעניין. איכשהו טיולים לחו"ל היו הרבה יותר מעניינים כשהיא היתה קטנה, למרות שהא לא זוכרת מהם הרבה. יכול להיות שככל שזוכרים פחות, כך נהנים יותר? לא יודעת.
  היא מביטה בשעון שלה, יניב מאחר. היא רגילה כבר לזה שבנים מאחרים, אבל התופעה הזו בעיקר בולטת אצל יניב. יש לו מין תחושה שהוא מקרין, כאילו שהוא לא באמת נמצא בכדור הארץ, רק משקיף זמנית ועוד רגע יסחף לעננים. הוא כל הזמן שקוע במחשבות, היו חברותיה מתלוננות עליו, אחרי היכרות קצרה, אבל לשירה זה דווקא קסם. זה גם עזר לו בהרבה דברים, פיזיקה למשל. היא אפילו הדביקה לסטייה הזאת שלו שם "הפרעה קונוטציות אסוציאטיביות" שהיה נשמע כמו משהו מהספרי פסיכולוגיה עבי כרס שאבא שלה שמר בבית.
  "זה לא הוא שם?" שאלה אלה, והצביעה על נער גבוה, שנכנס בצעדים חולמניים לרחבה, והביט לכל עבר כאילו הוא לא בטוח שהוא במקום הנכון.
  "הוא נראה כאילו הוא לא בטוח שהוא במקום הנכון" צחקה אלה.
  "הוא תמיד נראה ככה" השיבה, והם צחקו.
  כשיניב הבחין בהן הוא מיהר והחל לצעוד לעברן, כשחיוך גדול שזור על פניו.
  שירה רצה לעברו.
  "מכוערררררררררררררררררר שלי!!!!!!!!!!!!!!" היא מחייכת לו בפרצוף, צוחקת ותופסת את פניו עם שתי ידיה.
  "מכועררררררררררררררררררת שלי!!!!!!!!!!!!" הוא מחקה אותה, בקול גבוה וצייצני, אוחז בה עם ידיו החזקות ומסובב אותה באוויר, תוך כדי הצמדת נשיקה לשפתיה.
  אלה מתבוננת בהם מהצד. איזה יפים הם ביחד.
  יניב מתנתק ממנה וממהר לצעוד לעבר אלה, הוא מעניק לה חיבוק גדול ומגושם ונותן לה נשיקה קטנה על הלחי. "ואיך את, יפה שלי, היום?"
  היא מחייכת "אחלה".
  "שנלך?" הוא שואל.
  "מה אתה לובש?" שואלת אותו שירה, וחובטת לו בצלעות.
  הוא באמת לבוש קצת מוזר היום, יש לו כובע גרב אדום-כחול שעליו כתוב בשחור MELBOURNE!!! והידיים שלו תחובות לתוך מעיל קפוצ'ון שחור עם ציור של גולגולת עם זקן תיש, שבגללו הוא נאלץ לומר מדי פעם משפטים כמו:"אני לא פריק ואני לא גות'י זה פשוט חולצה שנראית עלי ממש טוב (לא שיש לי בעיות עם פריקים או גות'ים)". גם על הכובע להרבה אנשים יש ביקרות, אבל מה שמחמם זה מה שטוב.
  "אני לא פריק ולא גות', זה פשוט חולצה שנראית עלי ממש טוב (אם יורשה לי)" הוא עונה לה "מה? זה הפעם הראשונה שאת רואה אותי עם זה?".
  הוא סוקר אותה ואת אלה "ומה איתכן? מפציצות היום (אם יורשה לי), בעיקר את" הוא צובט לשירה באף "מה קרה לשחור-על-שחור-על-ג'ינס שלך?"
  היא משוויצה בשמלה האדומה שלה, שקנו לה לפני שבוע בפרץ מוזר של נדיבות מצד הוריה, ומחייכת אליו "החלטתי לגוון היום".
  אלה גם לבושה יפה, יש לה מכנסי ג'ינס ומעליהם חולצה לבנה פשוטה שעטופה במעיל חורף כבד. הם מחמיאים לה וממשיכים לצעוד לעבר ממילא, שם הם מקווים למצוא מסעדה שתמצא חן בעיני כולם (חיית להיות צמחונית- יניב, חייבת להיות דיאטיסטית- אלה, חייב להיות בה משהו טעים- שירה).
  לפתע יניב עוצר, מזהה מישהו ברחוב וטופח לו על הכתף בחיוך.
  "רועי עיני!!! מה נשמע?" הוא פותח.
  רועי עיני, בחור ממושקף, נמוך יחסית, עם מעיל עבה מדי של מכבי חיפה, מסתובב בהפתעה. מזהה את יניב ומזכה אותו בתנועה מוזרה שהיא חצי כיף חצי לחיצת יד.
  "יניב! מה אתה עושה כאן?!!" רועי שואל בתרעומת, כאילו הפריעו לו במשהו חשוב.
  "מסתובב עם חברה שלי ועם חברה שלה. אלה ושירה, תכירו זה רועי, הוא לומד איתי ביחד במגמת פיזיקה" הוא מציג אותן ואותו.
  הוא בוהה בהן בתדהמה, ופיו נשאר פעור. זה מכניס אותן למצב קצת לא נעים, והם מתפתלות במבוכה, שומרות על חיוכים.
  "אז את שירה?" הוא פולט בסוף "את.. חברה של יניב?" הוא שואל, וסוקר את שירה כלא מאמין.
  "כן. למה? יניב אף פעם לא הזכיר אותי?" היא שואלת, ושולחת חיוך מגרה אל יניב.
  "ההפך, ההפך" הוא מהנהן לעברה. נותן מבט חטוף ומבויש באלה, ואז פונה ליניב:"עשית את העבודה בפיזיקה?"
  "לא את הכל, אני עושה את זה לפי הסדר, בינתיים עשיתי את אחד עד שבע, אבל שמוה קשה ושי משוה שאני לא מבין בו, אז נתקעתי"
  "עשית גם את ארבע? לא הצלחתי את ארבע"
  "תזכיר לי שוב מה היה בארבע..."
  ובזמן שהם צוללים לתוך דיון פיזיקאלי עמוק, שירה מפטירה "טוב אנחנו נפגוש אותך כבר במסעדה, תסמס לנו אם לא תצליח למצוא אותנו". הוא מהנהן לאשר ששמע, אבל לא מפנה את מבטו המרוכז מפניו של רועי.
  הן מתרחקות מהאיזור. וכשלא נמצאות בטווח שמיעה אלה אומרת:"איזה מוזר הוא היה..."
  "כן. כמעט כל החברים שלו ככה"
  "פריקים של פיזיקה. שלא יודעים איך להתייחס אל בנות"
  "חנונים. וחלקם דווקא נחמדים אלי"
  "ראית גם איך הוא הביט עלינו?"
  "ומה זה מה שהוא אמר "ההפך"" היא מחקה את קולו ""ההפך"? מה זה אמור להביע?"
  "אולי יניב מדבר עליך כל הזמן" אלה מחניפה.
  "אולי..." היא עונה בטון מהוסס ותוחבת שיער למאחורי האוזן.
  הן ממשיכות לרכל עד שהן מגיעות למסעדה צמחונית שבתמונות הראווה שלה הלזניה נראה טעים. הן נכנסות פנימה ומתיישבות. המלצר צעיר יחסית, פחות או יותר בן גילם, הן מזמינות לזניה אחת וסלט פטריות אחד ומחייכות אליו. אחרי שהוא פונה ללקוחות אחרים אלה מביטה בו ואומרת שהיא דווקא ניסתה להתקבל לעבודה במקום הזה בתור מלצרית, אבל אמרו לה שבגלל שהיא לומדת בבית ספר ולא יכולה לעבוד בשעות היום אז הם לא מעוניינים. "הוא לא נראה לי כמו אחד שלא לומד בבית ספר, לך הוא נראה כמו אחד שלא לומד בבית ספר?" היא מתלוננת בחמיצות, ושירה עונה לה שבעיניה הוא דווקא נראה כמו אחרי צבא.
  האוכל מוגש. "שנחכה ליניב?" היא שואלת.
  "לא" אלה עונה ומחייכת חיוך שובב.
  אחרי כמה דקות יניב מצטרף אליהן, הוא מתיישב ליד שירה, ונראה כאילו הוא לא שם לב שהתחילו לאכול בלעדיו. המלצר פונה אליו והוא מבקש כוס שוקו, ואולי עם יש להם פסטה. כן, יש להם? אה, איזה סוגים? מגניב. סבבה, עם שמנת ופטריות, תודה אחי.
  "נו," שירה דוחקת בו אחרי שהוא ממסר לכריות הנוחות של הכיסא שלו "מה הקטע של הרועי הזה?"
  "אה," הוא מגחך "הם תמיד שואלים אותי עלייך בפיזיקה."
  "מה?!" היא מתרעמת.
  "הוא לומד איתך בבית ספר?" שואלת אותו אלה.
  "לא, מה פתאום. אני לומד במגמה על-איזורית באוניברסיטה בגבעת רם. ממש כיף שם, רק שכולם חננות כאלה, מכורים למשחקי מחשב ולסדרות טלוויזיה. הם דווקא אחלה. רק שלאף אחד מהם אין חברה, אז זה ממש מוזר להם שיש לי אחת."
  "כן באמת מוזר, עם אף כמו שלך" צוחקת שירה.
  "לא מצחיק" הוא מפטיר ודוקר אותה בצלעות.
  כשהשוקו והפסטה שלו מגיעים, נראה כאילו רק עכשיו הוא שם לב שהן אוכלות והזמינו אוכל ממקודם. הוא מחייך ומצביעה על הלזניה של שירה "אתן יודעות...סיפרתי לכן כבר איך נוצרה הלזניה?" הוא שואל. הן מהנהות בראשן לשלילה.
  "אלוהים יושב לו בשמים, מסתכל למעלה ואומר לעצמו:'שיט, תראה איזה עולם יצרת. צריך לפצות את המסכנים האלה איכשהו' ואז הוא בורא לו שלושה דברים: לזניה, FLUTE של תומאס ניוסון וניו וורלד אורדר, ואת יניב כהן". הן צוחקות קצת. אלה מחייכת:"אתה יודע איך יצרו את האבוקדו?"
  הוא מחזיר לה חיוך ושם את ידיו על עורפו, "בבקשה, האירי את עיני".
  "השטן ישב לו בגיהינום וראה את אלוהים יוצר את הלזניה ואת FLUTE ואמר לעצמו 'מה?! אני חייב לאזן את זה איכשהו' ובאותו רגע הוא יצר את האבוקדו, מיילי סיירוס ואת יניב כהן". הם כולם צוחקים.
  
  
  ===================================
  אני די בטוח שזה רק חלק ראשון של הסיפור. אני פשוט לא בטוח כ"כ איך להמשיך.
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.