כמו כמעט כל שיר שאני כותבת, השיר הזה הוא עליי. אבל הילדה בשיר איננה אני. נראה אם תביני, השורות הראשונות עלו לי כשרצתי הביתה מבית הספר והתיק שלי היה חצי פתוח, והנעליים שלי היו פתוחות לגמרי. השאר בא מאותו מקום ממנו מגיעים השירים, ואולי אפשר להגיד שהדברים שכתבתי בשיר חלים גם עליי, אבל אולי לא, ובכנות אין לי כוח להתחיל לנתח אותו. אולי תנסי לראות את זה רק כשיר.
מה שכן, במידה וזה כן נוגע אליי, מה שסביר להניח, רק הייתי רוצה שתיזכרי שהשיר איננו עצוב. היא אינה רוצה לרוץ עוד. הנה שינוי. יהיה בסדר, פרים.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה