נעשה במסגרת שיעור ספרות ("פעילות יצירתית על ספר קריאה")
*******
ג'ונס החל לברוח, אבל בתכנית שלו היה פגם. לפעמים בלילה פטרלו שומרים בשערי הקהילה. "איך לא שמתי לב לפרט כל כך חשוב," חשב לעצמו, "אולי אברח בחזרה ואנסה ביום אחר". הוא פנה לחזור בצעדים חרישיים, אך בכל זאת אחד השומרים שמע את צעדיו, סובב את ראשו והבחין בו נסוג.
השומרים תפסו את ג'ונס ואת גבריאל והביאו אותם אל המקום שבו הם מבצעים את השחרור. ג'ונס הבין שעומדים להרוג את גבריאל. "אל תפגעו בו !" צרח ג'ונס, כשהדמעות זולגות על פניו. "בבקשה..."
אך השומרים, שלא ידעו עצב מהו, קרעו את גבריאל הקטן מעליו. הוא ניסה להיאבק בהם, אך זה לא הועיל – וגבריאל נלקח ממנו לתוך החדר החשוך, אל המטפחים, שאביו של ג'ונס היה אחד מהם. ג'ונס ידע שאביו ייקח מזרק ויהרוג את הפעוט ללא רחמים. אך לא היה דבר שהוא יכל לעשות בנידון...
הוא שמע את בכיו של גבריאל נישא מעל הדממה, עד שהשתתק, עד שרוח החיים סרה מעליו.
פתאום משהו מוזר קרה – השומרים פתחו את הדלת ובהו בג'ונס במבט חלול. אביו עזב את הקופסא בה טמונה גופת הרך, ניגש אל ג'ונס ושאל אותו : " ג'ונס, מה אתה עושה כאן?... ומה קרה לעולם? הכול השתנה פתאום..." ג'ונס חייך לעצמו, מנגב את הדמעות.
"כן אבא, אלו נקראים צבעים."
******************
עם מותו של גבריאל, כל הזיכרונות הטובים שג'ונס העביר אליו הועברו אל אנשי הקהילה. הם התחילו להרגיש חום, אהבה, שמחה, הם ראו צבעים... תחילה בהלה גדולה שררה בקהילה, ואז התחילו התושבים להבין מה הם מרגישים ורואים. הם פנו אל ג'ונס ואל המעניק שיעזרו להם, ואילו אלא שמחו להעביר להם עוד זיכרונות ולעזור להם להבין את אלו שכבר קיבלו.
וכשתושבי הקהילה רצו לדעת עוד, הם העבירו להם גם מהזיכרונות הרעים. לא בבת אחת, אלא לאט , ברוך ובאהבה, כדי שיוכלו להתמודד גם איתם. הם העבירו להם זיכרונות רבים, אך לא את זיכרון המלחמה. אותו העדיף ג'ונס לשמור לעצמו.
הקהילה חזרה לחיות כפי שחיה בעבר. כל אדם בחר לעצמו במה לעבוד ועם מי להתחתן. שוב הם היו מאושרים והכול חזר לקדמותו.
ג'ונס ואשר , שלא היה אדם מצחיק ממנו בכל הקהילה כולה, חזרו להיות חברים כפי שהיו בילדותם ועכשיו הקשר שלהם היה חזק מתמיד.
פיונה הבינה שהיא אוהבת את ג'ונס, ואילו ג'ונס – לא היה מאושר ממנו לדעת שפיונה אוהבת אותו. כעבור כמה שנים הם התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים, שתי בנות ובן זקונים שנקרא בשם גבריאל.
המוזיקה חזרה אל העולם וג'ונס נהפך לזמר מצליח.
(יצא סוף אמריקאי אבל היה חייב להיות שמח אחרי שהרגתי את גבריאל. ד"א אני לא כותבת בדרך כלל סיפורים וכאלה)
*******
ג'ונס החל לברוח, אבל בתכנית שלו היה פגם. לפעמים בלילה פטרלו שומרים בשערי הקהילה. "איך לא שמתי לב לפרט כל כך חשוב," חשב לעצמו, "אולי אברח בחזרה ואנסה ביום אחר". הוא פנה לחזור בצעדים חרישיים, אך בכל זאת אחד השומרים שמע את צעדיו, סובב את ראשו והבחין בו נסוג.
השומרים תפסו את ג'ונס ואת גבריאל והביאו אותם אל המקום שבו הם מבצעים את השחרור. ג'ונס הבין שעומדים להרוג את גבריאל. "אל תפגעו בו !" צרח ג'ונס, כשהדמעות זולגות על פניו. "בבקשה..."
אך השומרים, שלא ידעו עצב מהו, קרעו את גבריאל הקטן מעליו. הוא ניסה להיאבק בהם, אך זה לא הועיל – וגבריאל נלקח ממנו לתוך החדר החשוך, אל המטפחים, שאביו של ג'ונס היה אחד מהם. ג'ונס ידע שאביו ייקח מזרק ויהרוג את הפעוט ללא רחמים. אך לא היה דבר שהוא יכל לעשות בנידון...
הוא שמע את בכיו של גבריאל נישא מעל הדממה, עד שהשתתק, עד שרוח החיים סרה מעליו.
פתאום משהו מוזר קרה – השומרים פתחו את הדלת ובהו בג'ונס במבט חלול. אביו עזב את הקופסא בה טמונה גופת הרך, ניגש אל ג'ונס ושאל אותו : " ג'ונס, מה אתה עושה כאן?... ומה קרה לעולם? הכול השתנה פתאום..." ג'ונס חייך לעצמו, מנגב את הדמעות.
"כן אבא, אלו נקראים צבעים."
******************
עם מותו של גבריאל, כל הזיכרונות הטובים שג'ונס העביר אליו הועברו אל אנשי הקהילה. הם התחילו להרגיש חום, אהבה, שמחה, הם ראו צבעים... תחילה בהלה גדולה שררה בקהילה, ואז התחילו התושבים להבין מה הם מרגישים ורואים. הם פנו אל ג'ונס ואל המעניק שיעזרו להם, ואילו אלא שמחו להעביר להם עוד זיכרונות ולעזור להם להבין את אלו שכבר קיבלו.
וכשתושבי הקהילה רצו לדעת עוד, הם העבירו להם גם מהזיכרונות הרעים. לא בבת אחת, אלא לאט , ברוך ובאהבה, כדי שיוכלו להתמודד גם איתם. הם העבירו להם זיכרונות רבים, אך לא את זיכרון המלחמה. אותו העדיף ג'ונס לשמור לעצמו.
הקהילה חזרה לחיות כפי שחיה בעבר. כל אדם בחר לעצמו במה לעבוד ועם מי להתחתן. שוב הם היו מאושרים והכול חזר לקדמותו.
ג'ונס ואשר , שלא היה אדם מצחיק ממנו בכל הקהילה כולה, חזרו להיות חברים כפי שהיו בילדותם ועכשיו הקשר שלהם היה חזק מתמיד.
פיונה הבינה שהיא אוהבת את ג'ונס, ואילו ג'ונס – לא היה מאושר ממנו לדעת שפיונה אוהבת אותו. כעבור כמה שנים הם התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים, שתי בנות ובן זקונים שנקרא בשם גבריאל.
המוזיקה חזרה אל העולם וג'ונס נהפך לזמר מצליח.
(יצא סוף אמריקאי אבל היה חייב להיות שמח אחרי שהרגתי את גבריאל. ד"א אני לא כותבת בדרך כלל סיפורים וכאלה)