הספור אותו ערכתי מלמדנו, כי בכל אדם אצורים בו שמחה, אשר לא אחת נסיבות כאלה ואחרות חוסמות את השמחה ונותנים לעצב לשלוט בו. יחכם האדם לדעת לפרוץ את חומות העצב בימי חג אלה ולתת לשמחה לשלוט בו, והנה הוא ספורנו.
בעיירה חי גביר עשיר מאוד, שדבר לא חסר לו. אבל דבר אחד היה חסר לו, שמחת חיים. ולא זו בלבד, אלא מידת הכעס והמריבה היו לחבריו. ולגביר היה שכן עני מרוד, שחסרונו בלט לעין כל, אבל דבר אחד היה לו, שמחת חיים הפורצת גבולות.
ומידי ליל שבת עת תסובנה שתי המשפחות לסעודת השבת, בבית הגביר ישמעו קולות מריבה וצעקות של כעס, במקום אשר תשמענה זמירות השבת. ואילו מביתו הדל של העני, ומשולחנו שכמעט ואין בו מאכלים, וגם המה דלים מאוד, יעלו קולות של שמחה שתפרוצנה מחלונו, ותגענה לאוזניו של הנגיד העשיר. והנגיד אשר ישמע מידי שבת את מצהלות השמחה הבוקעות מחלונו של העני, יצרבו בו עוד ועוד ותעלנה את רמת כעסו, וככל שהשמחה תגבר בבית העני הכעס והמדון ינסקו מעלה בבית העשיר.
והנה מגיע חג הסוכות, וסוכות שני השכנים סמוכות זו לזו, או אז תגבר חמת העשיר. אם מידי שבת בוקעים קולות השמחה מבית העני רק מבעד לחלון, כאן השמחה פורצת לה למרחקים וכל העירה עדה לקולות אלה. כך חלפו להם ימי החג, והעשיר שקוע במדונו בכעסו ובתוגתו, והעני שרוי בשמחה לעילא ולעילא אשר תאפיל על מצוקתו.
ובמלאות השנה ושוב מגיעים ימי חג הסוכות, החליט העשיר להשבית את שמחתו של שכנו העני. כגביר אשר רבים מבני העירה נתונים לחסדו, פנה לסוחרים ואמר להם "אתם לא תמכרו שום חפץ ולו הקט ביותר לעני, לצורך בנית הסוכה". והעני אשר לא ידע את אשר זד לו שכנו, פנה לסוחרים העוסקים בצרכי הסוכה, וביקש לקנות את הדפנות ואת הסכך לבניית הסוכה, אך הוא הושב ריקם. והנה מגיע לו ערבו של החג, והעני טרם בנה את סוכתו, וליבו נחמץ בתוכו ומרה כיסתה את פניו. ולו רק עצם המחשבה, שהשנה לא ישב בסוכה. ובמחשבות אלה נדד בחשכת הליל ברחבי העירה עד שהגיע לפתחו של בית העלמין. והנה אורו עינו, ליד קיר בית העלמין מונחים קרשים המיועדים למצבות (באותה תקופה מצבות הוכנו מעצים, ורק עשירים הציבו להם מצבת אבן), כאשר הכתוב בראשי הקרשים "פ"נ" (ראשי תיבות של "פה נטמן/נה"). לקח העני כמות של קרשים שתספיק עבורו לסוכתו, ואשר חישב להחזירם לאחר החג.
והנה התקדש לו ליל החג ועל פני העשיר נסוך חיוך של עושר, הפעם כבר שירתו של העני הבוקעת מסוכתו לא תגרום לו לכעס. ובטרם היכנסו לסוכתו הבחין העשיר בסוכה רבת הוד שהוקמה בסמוך אליו, ובליבו חשב "לבטח אחד השכנים מצא לו את מקומו לבנות לו בסמוך אלי את סוכתו". אך לא חלפו להן דקות רבות, ומסוכת העשיר בוקעים קולות של כעס ומדון, ואילו מהסוכה הסמוכה, בוקעים קולות שירתו של העני, מתוך שמחה גדולה ונהורא מעליא (אור זורח). העשיר לא ידע את נפשו כעסו גבר, וכך ישב לו בסוכתו נדהם כעוס ומושפל.
המתין העשיר עד שיעבור לו החג, ובימי חולו של מועד ללא היסוס דפק על דלתו של העני ופנה אליו "ספר נא לי איך זה שהצלחת לבנות סוכה כה מפוארת, למרות שאסרתי לבני העירה למכור לך?". ענה לו העני בוא ואגלה את אוזנך. בלילה של לפני ערבו של חג, הלכתי בייאוש ברחובות העיירה, ולפתע רואה אני את מלאך המוות סב לו בעיירה. פניתי למלאך המוות ושאלתיו, את מי אתה מחפש לקחת איתך? ענה לי מלאך המוות את הגביר העשיר. אמרתי למלאך המוות וכי למה לך לקחת אותו. הבט כולו כעס ומדון, המריבות הן מנת חלקו חבל לך לקחת אותו איתך, לך למקומות בהם תמצא אנשים שמחים. וכך הגענו לפתחו של בית הקברות, ושם אני רואה את הקרשים אשר תחזינה עינך, ומהם הקמתי את סוכתי.
כשמוע העשיר את דברי העני, פרץ בבכי סוער ונוגע ללב כאשר נאקות השבר פורצות מליבו ואז פונה העשיר לעני ואומר לו "למדני שכני איך להוציא את העצב מליבי".
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
