סרט אנושי מרגש, נוגע ללב, מלא בחמלה.
זוהי דרמה שיודעת גם לשלב לצידה גם לא מעט קטעי הומור.
הסרט מתחיל בצל מלחמת האזרחים בסודאן, והמשכו מתרכז בחייהם בארצות הברית.
יש בסרט רגעים לא קלים לצד נופי שקיעה, זריחה מרהיבים ומוסיקה נהדרת, המהווים פרדוקס להרג, לביזה, לרעב ולתנאים התברואתיים.
ריס וית'רספון שחקנית מעולה אין על כך עוררין. למרות שהיא זו שמצולמת על הפרסומת של הסרט היא לא השחקנית הראשית, אל תטעו!
השחקנים הראשיים הם ארבעת הפליטים הסודאנים צעירים שהוטסו לארצות הברית.
הנערים האבודים (The Lost Boys), צעדו קילומטרים ברגל בתנאים קשים שיעדם אתיופיה - מחנה הפליטים.
רייס וית'רספון מקבלת את הנערים בשדה התעופה, שמלבד הזיכרונות הכואבים ותמונות ההרג, הכבודה שלהם הכילה שקית ניילון אחת לכל אחד.
בארצות הברית לא היה להם קל כלל וכלל, החברה התייחסה אליהם כ"דגים מחוץ למים". הם היו צריכים ללמוד ולהתמודד עם המודרניזציה והטכנולוגיה של התרבות החדשה, וכמו כן להכיר טיפוסים ותרבות שונה.
לא זכור לי שצפיתי בסרטים, או קראתי ספרים שעסקו במלחמת האזרחים בסודאן, ואני חושבת שיש מקום להתעכב על נושא זה בסוגות שונות.
ממליצה בחום אל תפספסו.
ציון 9 מתוך 10
לי יניני
לרענון הזיכרון להלן מתוך מתוך ויקפידה:
הנערים האבודים (The Lost Boys) הוא כינוי לכ-27,000 פליטים יתומים, רובם זכרים בגילאי 7-17 משבט הדינקה והנואר בדרום סודאן, אשר הופרדו ממשפחתם וברחו מבתיהם בתקופת מלחמת האזרחים השנייה. הבנים האבודים עשו מסע ארוך אשר במהלכו רבים נהרגו ומצאו עצמם במחנות פליטים מחוץ למדינה, בעיקר בקניה, אתיופיה, צפון סודאן ואוגנדה. מדובר בדור של ילדים אשר זכו לכינוי עקב יתמותם בגיל צעיר וחוסר החינוך וההשכלה מינימאליים להם לא זכו. במסגרת הסיוע ההומניטארי שהעניקו מדינות העולם לאזור, מספר מדינות, ביניהן ארצות הברית ואוסטרליה, אימצו ילדים אלו כאזרחים. את סיפורם ניתן לראות בסרט התעודה "נערי סודאן האבודים" בבימויה של מייגן מיילן ובספרו של דייב אגרס "מהו המה" אשר מגולל את מסעו האוטוביוגראפי של הפליט הסודאני ולנטינו אצ'אק דנג מכפרו בדרום סודאן למחנה פליטים באתיופיה ומשם לארצות הברית.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
