תקציר מתוך האתר "סרט"
הבחירה הרשמית פסטיבל קאן. אחמד חוזר מטהרן לפריז כדי לסגור סופית
את הגירושים מאשתו. בבית שהיה פעם שלו מחכים לו כעת אישה שעדיין
כועסת ועדיין אוהבת, שתי בנות, גבר חדש שתפס את מיטתו, ילד פגיע,
ואישה נוספת שאולי קשורה לסיפור ואולי לא, השוכבת מחוסרת הכרה
בבית החולים.
שחקנים: ברניס בז'ו
במאי: אשגאר פרח'אדי
תסריט: אשגאר פרח'אדי
הפקה: אלכסנדר מאלט גאיי
צילום: מחמוד קלארי
ז'אנר: דרמה זר
שפה: צרפתית ופרסית
אורך: 130 דקות
מקום ושנה: צרפת 2014
ביקורת:
הסצנה הראשונה בסרט הזה: גשם זלעפות, מזג אויר – גשום וקר. אני קוראת לזה "שמיים בוכים" וכנראה שגם לא לחינם הסרט מתחיל במזג אויר חורפי כזה. התקשור בין בני הזוג שנועדו להיפגש בשדה התעופה, נעשה באמצעות תנועות ידיים מבעד לדלת זכוכית. אני פירשתי את התמונה הזו, כרמז לכל התסבוכת והנושאים הלא פתורים בין בני הזוג וגם סימבול לצומת, ו/או לשינוי כלשהו.
אחמד (השחקן הראשי –ברניס בז'ו) שב לפריז מטהרן כדי לסיים סופית את גירושיו מאשתו. אלא מה שהבית שהיה שלו בעבר השתנה: אשתו עדין אוהבת (אולי?), יש גם שתי בנות, גבר וילד חדשים...
המשחק של הילדים נהדר. מבטי החשיבות, הכעס, השמחה והעצבות משוחקים היטב וניצפים היטב על פני הילדים.
מעניין שמלהק השחקנים הצליח למצוא ילד שדומה שתי טיפות מים לאביו הביולוגי.
לוסי-אחת הבנות לא מוצאת את עצמה בפרק החדש של האם, עד כדי כך שהיא אפילו... לכו לצפות אז תבינו...
הבמאי והצלם בסרט הזה עושים עבודה נהדרת. נותרה לי בראש התמונה של האופנוע שחונה בין שני עצים. סימבול קולנועי מקסים.
תמונת האופנוע והעצים מדגישה את התחושה: מה עושים עכשיו איך יוצאים מהתסבוכת הזו? האם מרימים ידיים, עולים על האופנוע ובורחים? לעומת זאת, יש את העצים משני צידי האופנוע... כדי לדעת מה וכיצד לוסי בחרה לפעול צריך לצפות בסרט.
סצנה נוספת שנותרה לי בראש, הינו צילום מבית החולים עם המסדרון הארוך והחלונות משיני צידי המסדרון... אין דרך חזרה אבל בכל זאת יש מעט אור... זה האור שמגיע מהחלונות. הסצנה הזו היא עוצמתית ולדעתי מצליחה להעביר את התחושה לצופה.
מערכות היחסים בסרט הזה מורכבת, מסועפת, הדיאלוגים מחודדים, מושחזים ומעוררי מחשב.
אשגאר פרח'אדי-במאי הסרט "פרידה" לא מהסס גם בסרט "העבר" להשתמש בסמלי קולנוע והוא מצליח לעשות זאת היטב!
אין מוסיקה בסרט הזה... יש קצב איטי וזה הסוד של הסרט הזה.
למרות הקצב האיטי ה-130 דקות חלפו לי מהר מאוד. למרות זאת לדעתי אפשר היה לקצר מעט מאורך הסרט.
לא לחינם הסרט נקרא "העבר"... האם הדמויות הצליחו להשתחרר מ"העבר"? ? ?
לסיכום: סרט ריאליסטי עם סוף מפתיע, מקסים, מתוחכם, מרגש ובהחלט מותר להזיל דמעה. רחוק מלהיות סרט הוליוודי טהור.
אהבתי מאוד.
ציון 9 מתוך 10.
צפייה נעימה, לי יניני (הסרט נצפה ב-VOD )
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
