ושם על כולי כולל הראש את השמיכה.
למחרת בבוקר נשארנו בבית אני,אמא,אבא,ואחותי. אתם שואלים למה גם אחותי? כי לא הפסיקה לבקש מאמא להישאר גם בבית בשעה 12 אמא יצאה לסידורים אבא הלך לעבודה או לאיזה שהוא מקום אחר אני ואחותי ממש הסתקרנו לאן אבא הולך ויצאנו בעקבותיו אחותי יזמה את הרעיון ואני הסכמתי תאמת מה אומרים ''הסקרנות הרגה את החתול'' אבל אנחנו לא חתולים אז יצאנו בעקבותיו הלכנו עד שהגנו למין מפעל מוזר שבחיים לא ידענו שקיים או שמענו נכנסנו למקום ולא היה שם אף אחד שקט כמו בבית קברות לפתע מין החושך האפל אנו רואים דמות לבנה שנראת כמו אמא שלנו הרגשתי מהופנט שמעתי אותה אבל לא באוזני אלא בלב שלי והיא לחשה הצילו ומן החושך יוצא עשן ושרשראות ברזל השואבות את אמא ולאחר מכן לא ראינו כלום יצאנו מהמקום בריצה אחותי נבהלה הרגעתי אותה והלכנו הביתה אף אחד לא היה בבית התקשרנו לאבא הוא ענה אבל לא שמענו כלום ''כנראה נפל לו הטלפון'' אחותי אמרה אחרי דקה או פחות אנחנו שומעים מן הטלפון 628 401 42 362 339 12 66 410 32 והטלפון נותק אחותי אמרה שוב '' הוא בטח צוחק מה זה בכלל אומר?'' אני לא יודע אבל אני מפחד בואי נלך לבית הספר נשאיר מכתב ''לאמא היקרה הלכנו לבית הספר עבר לי החום ואי אפשר להשאיר את הקטנה פה לבד אז היא באה איתי להתראות אוהבים'' הלכנו לבית הספר כשענינו מרוכזות במפעל הקרוב לביתנו אבל דבר אחד לא הבנתי אמרה אחותי ''אם המפעל קרוב לבית למה אבא שיקר שהמפעל בכלל בעיר אחרת ושאסור להביא משפחה?'' לא יודע אמרתי הגענו לבית הספר וכל אחד הלך לכיתתו למזלי המורה המוזרה הייתה חולה ובמקום קיבלנו שיעור מחשבים היינו צריכים ללמוד חשבון אבל אני חפרתי למורה שאין לי כוח והיא וויתרה לי רק אם אלמד גיאומטריה אמרתי טוב לפצע נזכרתי המספרים אנסה לראות מה זה אומר לקחתי דף ועט אך לפני זה ביקשתי לצאת להתפנות אחרי כמה שיכנועים המורה הסכימה אבל לא הלכתי להתפנות הלכתי לאחותי למה? כי לא זכרתי את המספרים והייתי צריך אותה למה דווקא אליה? כי יש לה את הזיכרון הכי טוב במשפחה היא אמרה לי את המספרים והלכתי לכיתה מה שיצא זה ''הרגתי את אמא מישהו שלט בי כמו בובת וודו'' יצאתי הכיתה בריצה אל אחותי היא שמעה ורצנו הביתה נרגענו שם לפתע אחותי אמרה ''רק רגע אמרתה בובת וודו?'' כן למה? הלכה לחדרה ולאחר כמה שניות קראה לי לא מצאנו את הבובה רק פתק שרשום ''לכו לחדר הבן'' הלכנו לפתע אנו רואים עוד פתק שרשום שם ''תלמיד יקר הסיוט לא יפסק תהנה'' אנו מסתכלים על הקיר ומגרש החלומות נעלם לא ידענו מה לעשות
המשך יבוא...
© כל הזכויות שמורות למחבר ששמו שמור במערכת סימניה ©
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
