אנחנו חומרים. חלקנו קשים, חלקנו רכים יותר. אבל כולנו גושים של חומר.
גושים נוהגים להתקרב ולבקש אחד מהשני, לפסל זה את זה. גוש יסכים לגוש אחר לפסל אותו רק אם הוא סומך עליו בעיניים עצומות. הוא מפקיד את עצמו, חומר, בתוך ידיו של גוש אחר ונותן לו את הכוח לעצב אותו, לשנות אותו. צריך המון אומץ לשים את עצמך בידיים של גוש אחר.
ישנם גושים שמקבלים לידיהם חומר בשל ולא יודעים מה לעשות איתו. הם מחפשים לוגיקה אבל אין לוגיקה באומנות.
ישנם גושים אשר רוצים להתרכך ולשחרר את צפיפות החלקיקים המרכיבה אותם, אך מתקשים למצוא הוראות לקופסת יצירה שמעולם לא הגיעה בקופסא.
מאחורי כל גוש של חומר יש ציפוי. לעיתים ציפוי עבה, לעיתים דק, לעיתים מחוספס, ולעיתים חלק. ישנם כאלה שלובשים ציפוי כה עבה שאף פעם לא תדע איזה מן חומר מסתתר מאחוריו. ציפוי עבה מידי, כמו ציפוי דק מידי הוא לא דבר בריא.
גושים של חומר יכולים להבחין בציפוי של גושים אחרים. ישנם כאלה שמצליחים לחבר את החלקים של הפאזל הבלתי נראה ומבינים חלק מהתרכובת של חומרים אחרים מתחת לציפוי שלהם. הרוב לא מצליחים. ולכן הם מסתפקים בגושים הקרובים אליהם.
הקרבה, לעיתים, ממיסה את הציפוי ומאפשרת לגושים לרכך את עצמם לאט ובזהירות. ואז, כששני גושים הופכים לחומר רך ונעמדים זה מול זה הם נותנים רישות אחד לשני להביט בתרכובות בסקרנות.
ואז בעדינות רבה, ואפילו עם טיפה של ביישנות הם מתחילים לפסל, לעצב ולשנות זה את זה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
