פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 197 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-1 חודשים סיפור שהתחלתי לכתוב פרסי
אז הסיפור שלי מתחיל בגיל שלוש עשרה ביום רגיל בארוחת ערב עם שני ההורים שלי, ואז הם נכנסים השב''כ נכנסים ולוקחים את אבא שלי הם אמרו שהוא מואשם בעשיית עסקים. מפוקפקים הם חקרו את הבית את כולו ואני לא הספקתי להבין מה קורה תוך כמה דקות הם כבר יצאו ולקחו איתם רק כמה דפים שמצאו בבית ואת אבא. דמעות עמדו בעיני אני לא מאמין שזה קורה לי מכל הילדים בעולם עליתי לחדר וחשבתי, אבא תמיד רצה להיות אסטרונאוט אך לא הצליח, הוא גם תמיד רצה שאני יהיה אסטרונאוט ויגשים את החלום שלו.אז החלטתי אני יהיה אסטרונאוט.
מחר היום הגדול מחר הטיסה הראשונה שלי לחלל אני סוף סוף יגשים את חלומו של אבי לפני שמונה עשרה שנים הכניסו אותו לכלא לשתיים וחצי שנים אז היינו עניים וחיינו בבית קטן ואבי היה חייב לעשוק בדברים לא חוקיים כדי שנוכל לפחות לאכול כיום שני הוריי חיים בוילה וגאים מעוד שאני הבן שלהם.
אז בקיצור לי קוראים ריאן ספרסקי אני נשוי ליסמין: אדריכלית בתים ואישתי האהובה. שלצערי אני לא יראה אותה חודש. אני כבר מתגעגע לעיניים הכחולות שלה לשער הבלונדיני הערוך שלה ואני מאוד התגעגע לילדינו המקסימים פרסי בן השלוש שיצא עם עיניים כחולות ויפות כמו של אישתי ושיער חום כמו שלי. וניק בן השבע שכבר יתחיל ללכת לכיתה ב' כשאני יחזור שיש לו שיער שחור ועיניים חומות. אני כל כך התגעגע אבל זאת תיהיה הרפתקה חדשה אף אחד עוד לא בילה חודש שלם על מאדים מי יודע מה יקרה אני כולי רגשות כמו: פחד ממה שיקרה, התרגשות לא נורמלית שמציפה אותי געגועים, למרות שהטיסה רק מחר וציפיה שאוכלת אותי מבפנים, מי יודע מה אני יגלה שם. שמעתי קול קורא לי:''אתה בא?'' הוא שאל אותי זאת הייתה אשתי שקראה לי לאכול את ארוחת הצאריים האחרונה שלי איתה ועם הילדים, החודש או אולי אפילו לתמיד כי הישראלי הראשון שטס לחלל מת. אני מקווה שאני יחזור וישלים את משימתו של אילן רמון לחזור בחיים לארץ, למשפחה. ''וואו'' אני אומר ''איזה ריחות'' היא הכינה אורז עם עוף. למרות שאכלתי את זה כבר אלף פעם זה פתאום מרגיש לי כמו הארוחה אכי טעימה בעולם, בעיקר כשאני חושב על זה שחודש אני יוכל רק שימורים.
סיימתי לאכול ואמרתי לילדים:''בואו לבריכה איזה שטיפה טובה לפני שאני טס'' ''אבא מחר נוכל ארוחת בוקר ביחד נכון?'' שאל אותי ניק ''אנחנו נספיק לפני שאתה טס?''
''לא'' ענית ''חמוד שלי אני בחמש נוסע לבן גוריון שם בשבע יש מטוס שלוקח אותי לאמריקה'' ''שם אני נוסע לתחנת חלל כדי להתכונן'' ''ואז אתם תגיעו בשמונה במטוס פרטי מהרצליה''.
קפצנו לבריכה לאיזה שעתיים כל המשפחה יחד. אחרי זה צפינו בטלוויזיה-היה המרוץ למליון-בזמן שיסמין בישלה ארוחת ערב. אכלנו והלכנו לישון.
התעוררתי הבטתי בשעון 4:00 קמתי כולם עוד ישנו חוץ מהעוזרת שגרה אצלינו במרתף, היא הכינה לי את כל הבגדים, התלבשתי וירדתי למטה העוזרת הכינה לי חביטה אכלתי מהר. הלימוזינה חיכתה לי בחוץ מאחורי הלימוזינה חיקה ג'יפ שחור השמירה גם הייתה כבר מוכנה, אדוורד הנהג שלי כבר היה מוכן עם הרגל על הגז נכנסתי ויצאנו. ידעתי שהמטוס יחכה לי כי זה מטוס מיוחד ששלחו בשבילי ובוא יהיו רק אני והשומרים אבל מהבית שלי בהרצליה פיתוח עד בן גוריון לוקח בערך שעה נסיעה ואסור לאחר לתחנת חלל.
תגידו מה לשפר ומה אהבתם זה באמת חשוב
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה