טלפון מצלצל,
במחשבותי מתמרד.
מרגיש כמו בצֵל
רוצה להתמודד.
בדמיוני שומע קול מעודד
איתך רציתי לחוש תחושות
שלא חשתי מעולם.
לגעת ברגשות,
שלא ידעת על קיומם.
וכמו בחלום רחוק
נותרו רגעים יפים
כזיכרון מתוק,
על עולם יפה מזה
שקיים אי שם...
בדימיוני שומע קול מעודד
איכשהו, מעין צורה של שיר. זה עדיין לא עושה את זה "שיר".
הקטע הזה נשמע יותר כהגיג, משאלת לב.
שומעים את הגעגוע וההשתוקקות לחויה של יחד, לחיסול הבדידות, לרטט הזה שבנוחם המגע, ואת האכזבה שזה נותר רק כזיכרון מתוק באיזה עולם אי שם.
התחושה הזו מועברת בבית השני והשלישי.
הבית הראשון, לא כל כך מתקשר לי , למרות שהטלפון צילצל:) גם החרוזים שם נשמעים מאולצים משהו.
משה, יש בך חום שמבקש לפרוץ, ואולי גם איזה כשרון חבוי, וטוב אתה עושה שאתה מוציא אותו...
לפעמים טוב לתת לשיר לשבת זמן מה במגירה, לשוב אליו לאחר כמה ימים. גם הרגש מתארגן לו, וגם את השיר אפשר להדק יותר ולדייק במה שרצית להעביר.
כל זאת כמובן אם התכוונת באמת לכתוב "שיר".
אם רק התכוונת שנתוודע לתחושותיך, אז זה עובר גם בלי כל מה שאמרתי.
מקוה שתבחין באהבה שלידך...
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
